Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. [Seite]

שנד, שביעית תשרי—חשון תרפ״ז חוברת ה. דר. שמואל הכהן גרינברג. "אם" למקרא ו״אם" למסרת. המאמר הזה בנופחאתו השלמה, כמו שהוא נמצא פעמים רבות בתלמוד בבלי, הוא: "יש אם למקרא" ו״יש אם למסורת". במאמר זה נשקפת מדת מחלוקת גדולה בק חז״ל, שלה תוצאות עיקריות ובבירות בדברי הלכה1. אץ ברצוני הפעם לדק על עצם הענינים והכתובים שבהם נחלקו חדל עפ״י המרה הנזכרת, שכבר דנו עליו כמה מגדולי הראשונים, אלא על השם "אם" הנמצא במאמר זה, שמשמעותו עדיין צריך ברור ולבון. כבר בתשובות הרי״ף ז״ל אנו מוצאים שאלה וחשובה בדבר זה. בסימן א׳ מוצאים אנו שאלה בנוסח זה: שאלה. מפני מה אמרו חכמים יש אם למקרא ולמסורת ולא אמרו אב. ואמרו בנק אב זה בנה אב ולא אמרו אם. ואמרו בת קול ולא אמרו בן קול. הרי״ף ז״ל השיב וז״ל2: לא שמענו בזאת כלום אלא פעמים שאומרים לשון זכר ואומרים אב בנק בנין אב משני כתובים ובנין אב מכתוב אחד. וכגון ההוא דאמרינן אבוהון דכולהו דם. אלא יש לומר שבמקום שעושה אוחו דבר עיקר ללמוד ממנו דבר אחר קורק אותו אב. וזה שאמר יש אם למקרא הואיל ואין למדין ממנו לדברים אחרים. אלא להודיע על מה סומכים על *) לדוגמא עיין סוכה דף ו׳ ע״ב מחלוקת ר״ש ורבנן בענין דפנות סוכה. קדושין י״ח ע״א מחלוקת ר״א ור״ע ור״ש בענין מבירת הבת לשפחות אחר שפחות. ביהוד בסנהדרין ד׳ ע״א מחלוקת חז״ל בכמה ענינים הלכותיים. 2) הבאתי כאן דברי הרי״ף בשלמות/ יען הספר הזה כבר יקר המציאות ואיבו בידי כל איש הרוצה לעיין בו.