Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. [Seite]

שנה שביעית אב—אלול תרפ״ו חוברת ד. סתרי. גבורי דעת. (עיונים.) צעירי היהודים שומרי המצוה שבאשכנז יוצאים ונכנסים בהיכל המדע ואהל התורה. וקשה להם להגיד מתי ובמה הם עוזבים את האחד ועומדים על דעתם במקום. השני — קשה עליהם הפרדה. ספרי תורה וספרי מדע, מסורי מעשי צדיקים וספורי אירופה, אלו ואלו שופכים זרם מים חיים אל תוך הלבבות, ואף כי לא יסורו הצעירים האלה מן הדרך שהדריכו אבותיהם, הרעיון והרגש אינם באים על מקומם בשלום. שר רוח עשו נלחם בקרבם, בלול מאש התאוה ומימי החכמה — ואיה היעקב שיוכל לקרא לו: ״לא אשלחך כי אם ברכתני...?״ ולמשל: הנה צעיר כזה אשר הולך לו אל בית אולפנא "שלהם" ושומע חכמה מפי פרופסור, ודבריו נראים לו לטובים ולישרים. הוא מדבר על אישיותו של לויזר ומראה איך כל הצוחה שצוח ברחובות הנוצרים עלתה לו מתוך חיל הנצחיות שבלבבו, החוזר מדור אל דור ורק את בגדיו הוא חולף, אותה האמונה הפשוטה והעצומה גם יחד שהכל נעשה׳מאל אחד שבשמים — נם ברק ורעם, "אמונה הניאית לנו כמעט לבורית", לבני המאה העשרים, והיא היא היוצרת את בטחונו ב״דבר". אותה הקריאה שקראו נוצרי ימי הכינים: "אלדים רוצה בכך!" (אגב: ובה רצחו ועשו כל תועבה) היא נם קריאתו של לותר, ענין שאין לבארו אלא במציאותו. בכח דברו פעל גדולות "ולא השפיל ערך פעולותיו ע״י גבורה נסה כמעשה שעשה נביא הברית הישנה בנביאי הבעל ...״