Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. [Seite]

ירחון לתורה ומענינו היהדות שנה שביעית פיון—תמוז תרפ״ו חוברת נ. לייב שימשאוויץ. לברור מושג הנדרים ותרגומיהם. בענין כנרים דתנן במת׳ דיש נדרים כל כנויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ונזירות כנזירות ושבועות כשבועות ראיתי ממכה גדולה בדברי הראשונים ז״ל לד׳ יוחנן דקיימ״ל כוותיה דכנויים לשון עט׳ים הם. מ״ש דנקט התנא הנך לישני דקונם קונה קונס טפי משאר לשונות עכו״ם ולא תני סתם הנודר בכל לשק נדרו נדר. ורש״י בדף ג׳ ע׳יא כתב וז״ל וה״ה לכל לשון הנודר אדם מיחייב והא דקא מנו חכמים להני משום דבהנך בקיאין ע״כ והוא תמוה, דאכתי למה להו לחכמים למנות כלל את הלשונות הבקיאין להו ליחני סתם הנודר בכל לשון נדרו נדר כשאלת הראשונים ז״ל. ונראה דהא מבואר בברייתא בגמרא דף י׳ ע״ב ד כנו י י כנויין מותרין והשיב שם ה״ד כנויי כנויין. וא״כ צריכה המשנה להשמיענו איזו הוי כנרים דאסורים [וכזה מצינו בנדה דף כ׳ ע״ב אלא מאי אהני שעורא דרבנן(לדברי המשנה דף י״ט: חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכוי) לאפוקי דיהה דדיהה] אך קשה מ״ש דנקטא מתני׳ הנך לישני טפי משאר לשונות לזה כתב רש״י משום דבהנך בקיאי חכמים. אבל גם לפי״ז קשה למה שינה הכא התנא לקרוא לכל לשונות עכו״ם בשם כנרים יותר מבכל מקים. ועוד דמ״ש הכא דיש חלוק בין כנרים לכנויי בנויים, ובכל שאר הדברים הנאמרים בכל לשון דתני בסוטה (ריש פרק אלו נאמרין) לא אשתמיט שום תנא או אמורא לאשמעינן בהם דיש בהו חלוק בין כנרים לכנויי כנרים כמו הבא. והדין תירץ בשם החכם הגדול ר״י בדיה ז״ל דרבותא אשטעינן, דלא מבעיא בשאר לשונות שהן לשונות גמורות שהנודר בהן נדרו נדר אלא אפילו דקונם קינח שאינן לשונות גמורות, שהרי לה״ק היא, אלא שנשתבשה ופד׳יא