Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. [Seite]

ירחון לתורה ומענינו היהדות שנה שביעית חוברת א. שבט—אדר תרפ״ו ארי׳ ליבוש וואגנה מאמשטרדם. שיטות תלמודיות. ג. אין שבות במקדש. א) החוקר על ענין שיטת אין שבות במקדש, הנחשבת בכל הש״ם לדבר מוחלט וידוע (אע״פ שאענה נמצאת להדיא בצורה זו בשום משנה או ברייתא ערוכה) יש לו קודם כל דבר להשיב על השאלה: איזו מלאכה נקראת שבות עד שאיננה אסורה בשבת רו״ט במקדש. כי ודאי מה שנראה לכאורה כי כל מלאכה האסורה רק מדרבנן נקראת שבות, הוא בלי ספק מן הנמנע; כי איך יעלה על הדעת להאמין, אשר בנמל המקדש רק המלאכה המוזהר עליה מן ההורה היתד. אסורה, וא״כ למשל כל רבאים אל הקדש לא הי׳ להם מעצר לעשות כל מלאכה ומלאכה בשבת כמו בחול ע׳יי אמירה לנכרי? כל המעיין בענין זה בנקל יבין כי זה אי אפשר, זכי השבות אשר הותרה במקדש יש לה הוראה מוגבלת יותי ויותר. ב) והנה כל מבקש הוראת "שמת" בשבת ויו״ט אין לו להעלים עינו מן המשנה בביצה ל״ו ב׳ "כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוד." וכו׳, כי שם ענין שבות עומד בעצם הוראתו באיסורי שבת ויו״ט. אך מי יבא ויפרש לנו משנה קשה מכל צדדיה כזו? חדא, איך תנוח דעתנו בפירוש "רשות" שהוא דבר שיש בו קצת מצוד, אבל לא מצוה גדולה (עיין פי׳ רש״י ז״ל)? הלא בכל מקום שענין רשות עופד נגד ענין מצוד. הוראתו הפשוטה בלי שום ספק דבר שיש לנו לעשותו או שלא לעשותו כפי רצוננו ואין אנו מצווים עליו כלל? ומד, נעשה בפרטים הנשנים פה תחת כללי הרשות והמצור,? הנה הדין והקידושין והחליצה והימם, מצות גדולות