Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · page 2

.יעידו«! ירחון לתורה ולענוגי היהדות שנה ששית ול תרפ״ה אב—אל חוברת ד. הרב י. י. וויינכרג. פנוי עצמות מתים. *) ג. יג) בפרק הראשון ביארנו, כי כנידון השאלה שלנו, בענין פנוי העצמות של האם והאחות מעיד שבמדינת שלזיא לביהייק שבבי־עסלוי יש להתיר גס מפעם קברות- אבות. דבר זה עדיין צריך ברור. לכאורה הי׳ אפשר לומר שמותר לפנות מת רק כדי להוליכו במקום שנקברו אבותיו, כדטשמע מלשון הירושלמי "נוח לאדם שיהא נינוח אצל אבותיו" ויש לזה סמך במקרא שנאמר וקברתני בקבורתם (בראשית מ״ז, ל׳), ולכן לאחר שיפנו את האם לביה״ק שבברסלוי מותר לפנות אח׳יב גם את הבת דלנבי דידה הוי קברות-אבות, משא״ב לפנות את האס אפשר שאסור, דהרי בעיר ברסלוי אינם קבורים אבותי׳ של זו, ובשביל הבנים אפשר שלא הותר לפנות. וכבר כתב הב״י בסי׳ שס״ג "ודווקא משום האי כבוד טפנין וכמ״ש שערב לאדם בשעה שינוח אצל אבותיו אבל משוס כבוד אחר לא". ומנין לנו להתיר את הפנוי בשביל הכבוד להקבר אצל הבנים. ועוד דאפילו אם נתיר נם באס אצל בנים, שמא זהו רק בשעה שהבנים מתו ונקברו בבר, דאז אפשר לומר שנוח לה שינוחו עצמותי׳ אצל בני׳. משא״ב כשהבנים לא מתו עוד וא״כ בשעה שמפנים אותה אין עצמותי׳ נינוחים כלל אצל בני׳. ואף שיודעים אנו שנוח לאם, שהבנים יבואו להשתטח על קברה, ט״מ יש לנו לחוש לאזהרת הב״י ז״ל ומי יודע אם בשביל ניחותא כזו מותר לפנות. *) ראד. חוברת ב׳ ש״ז.