Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 80

80 פנוי עצמות מתים פ ונמצא שלפי״ז יפה כתב הרמב״ם ושאי■ הראשונים שדין פנוי התפוסה הוא לטהר המקום. דהי־י החפיסה ממאה מטעם עפר קברות וכנ״ל. ומשו״ז התפוסה נוהגת בבל מת ואפילו במי שנקבר בכסותו שהיי "פי־ קברות ממא בכל מת לפי שימת הימב״ם ורש״י ורב ד.א• גאון והשאילתות ובו. ובזה מיושב מה שמסק הרטכ״ם דהרוג יש לו תפישה אעפ״י שאי; לו רקב. וצי'ל דחבמים גזרו על עפר כל הקברות ולא חילקו בין מת שיש לו רקב למת שאין לו משום »חלופי. אלא שלפי״ז קימה אמאי חסר אין לו תפוסה (נזיר ס״ה. ורמב״ם פ״ט מהטו״מ ה״ד) דבשלמא לשיטת התוס׳ ושאר הראשונים אפשר לימי דהו* הלבה למשה מסיני ובט״ש התום׳ בנזיר ס״ד, ד״ה מת. אבל לפי הימב״ם דבל עיק־ו של תפוסה היא מטעם עפר קברות וע״ק היא מדבי־י סוברים איך שייך למימר גבי הלמ״ס? ואמאי לא גזרו הכמיס בחסר כמו שגזרו בהרוג אעפיי ישנם בו אין רקב. ובייל ליישב דיש להלק בין הרוג ובין חסר. דהנה הרא״ש פירש הטעם ד־רוג אין לי רקב מיצים תחשי דמי לכחס־ דמי (עיין נזיר ס״ה. ורש״י נדה כ״ז) ולהרמב״ס משמע דלא פ״ל כהרא״ש. דאל׳יב היו לו לפסוק שאין להרוג הפיסה כמו לחסר ועבצ״ל דהרמב״ם ס״ל דאין הרוג דמי לחבר1), והא דאי; לו רקב ע״ב דחוא הלמ״ס בלי שום טעס וסברא. ולפיכך יי ל שגזרו הימים על עפר״־קביו אעפ״י שאין לי רקב משום לא פלוג וממילא יש לו תבוסה. משא׳יב הסר דמה שאין לו רקב אינו מטעם הלמ״ם אלא דאין זה רקב יצל כל המת וההלכה היתד■ בתחלהילא על סתם רקב אלא רקבו של כל המת. ושיעור התרווד הוא משום שכך שיערו חכמים שרקב המת כולו עומד על פלא תרווד (עיין ירושלמי נזיר פ ז ד,"ב עוג מלך הבשן מלא תרווד ותינוק בן יומו מלא תרווד רקב וכר) אבל במי שחסר הרי אנו יודעים בוודאי שאין בו רקב של כל המת ואפילו אי יש בו מלא תרווד ולהכי אינו טמא ולפיכך אי אפשר לנזיר בו עפר קברות שהרי אין זה מת כלל ודו״ק. (המשך יבוא.) *) עיין ביר.ישז בפ״ז דדב במס, נזיר ר״י בעי כמה ידבר וכר הגע עצמך שניקב וושטו הרי אינו הסי־ ובר ובאמת לפיייוש הרא״ש קשה הא אפשר להרוג ע״י חניקה שלא נחפר דמו וצ׳״ע. בדפוס צבי הירש אימצקאווסקי/ ברלין