Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 44

44 פירורים מר כדי שימול בעל המאתים כל חלקו וכד. אח״כ מצאתי לרב אלפסי ז״ל כשלהי יש נוחלין(ב״ב פי׳ החע״ו) שנשמר מקוש־א זו וכתב דהכא משום אומדן דעתא היא דאומדן דעתו דנוחן הוא דלשקול בעל ארבע מאה זוזי הדא ותילתא במאי דשקיל בעל תלת מאת ובעל תלת מאה חרא ופלגא במאי דשקיל בעל מאתן אבל בעלי חובות פלגין לסוס שעבודא ולא לפום ממונא כדברירנא עכ״ל. ואחרי הדברים והאמת האלה נפלאת היא בעיני מד, שכתב מהר׳ים שיף בחדושי הלכותיו בגטין שם לפרש דברי התום, וז״ל ורבנו חננאל רימהו למתניתן ובו׳ דהיינו ער ב׳ מאות חולקין בשוד, ומנה ג׳ משועבדת לב׳ אחרונים יחד ומנה ד• לאחרון עכ״ל וזהו כשמואל וכרבינא אליבא דרבי נתן בכתובות שם ואילו ר׳יח פסק כרבי ולא כר׳ נתן כמו שהעתקנו למעלה מדביי התום׳ ולא ידעתי למה נטה מהר״ם שיף מדברי הרשב״א שרמז עליהם הוא עצמו בדבור הסמוך. ואפשר שלשק החום כאן בגטין הכריחו לפרש כן שכתבו ור״ח רימהו למתניתן דפ; טי שהיה נשוי ומתניתן כרי נתן אתיא ולא כרבי אבל סוף סוף הקושיא במקומה עומדת איך פירש דברי רבנו חננאל אליבא דר׳ נתן מאחר שר״ח עצמו כתב דהלכחא כרבי. 11 1 I דפרס ה. אימצקאווסקי, ברלין.