Jeschurun · 1925-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1925) · p. Seite 18

18 . א ו נ י כ ד• יח דיו. ונש* פעש ראשון ושד אביר ושריש* מותר והנא כסא דפהרא נינהוי. וקנקניש שמכניסן לק־־ש ורנילין לק־יש בהש ודק קימא ק כמו שהירד. ר׳ אט* הלכה למעשר. פמלאן מ*ס ג׳ ימ*מ ומעדן וכדרכה דא־ ריר.1 2 * ציץ* לע־ן מעת לעת ואש יי2;ן יב ח כשהןריקים אע פ שלא פלאן פ*פ מ*ה־־ן5. ואש־ כתבתם כ* המזופפץ מי־בין לאהד יניח מפד שדפתן פתעכלת אנהנא הכין נקמ*נן והכי נמ־*נן פן רבנן פשטא* דשאלהא דאיתאמין במתיבתא כפרקי מן שני קדמוניות בלשו; הדד.4 ופעצרתא דפהרא אע פ שמקלף זפת דילר, אשירה ער הדיש־ ירד.י שתא אי ממלא לה פיא תל־א יימי מעת לעת. ירא היא הלכתא בדב־יו במתיבתא. רבי דוד צבי האשפמאן זיל. חידושים והערות.*) («ף פ־באלד. ר.) עכי פ נעמד מדברי ד.ש ס והנאעיש דששה ש־רי משנה שלנו נשדדו תהילה בימי תלמידי שמא• והלל תהת אשר דדה להש בימי קדש ת ר סדריש, דש לי ראיות הזקות ירא* מוצק על זד. דתזדלת שדור משניות •מ לני היד. ב ש וב ד. וניר כתנת• בזד■ בארוכה במקום אהר. ועתה נאש־ כיון דנתהש־ו המשניות כ כ נדי להקל על הזכיון, בודאי כמד. הלנית אישי כעת נמצאות בתישפתית וב־־יתית ובמיפרות האמוראיש, כימים קדמוניש במשי:־ נימני.. והרץ מזה היכ״־ו כמה דברים במשנה אש¬ כל מכין היה יכול להשלים ע יי שכיתי אי ע י ההקישיש ממקום אה־, נ* למד. לדש להלאות הזכיון ברבי שאין נו צורך, ולגרוש עי"; שישתבהו דכריש אהריש הנצרבין. וגדולה מד ראינו שכתב הרמב ם בפי ־מימניות לריש פ ד דמגהות דהלכית צצית ותפילין לא שנה במשנה מפני שהיו בא־תו הלמן ידוע־ת לכל, ואיתא בייקיא רבד, פ׳ בי ב ובמדרש לקהלת ם׳ הי׳ י׳ נ־מ־ה אימר ויתרון א־ץ בכל היא אפילו דברים שת־אד. שהן מ־ותדין בתורה כגון תוספות של ביה רבי ותושפית •מל ר׳ נתן הלכות נ־יפ ועבדים אף הם נתנו למשה משיני וכנון הלכות ציצית תפילין ומדדת בכלל התורה הן, ואפשר שאלו ההלכות היי כתובות נשדד משנה זי׳ וכני העיד;און אהד בשע־י תשובה סי קמי־נ, שפעם אהד. ראה שדר משנה ז ויען אשר ה־תת קבלה ביד¬ 1) עיי־ ש בתדלה פכי. 2) לפנינו: רבא. s) ועיי גם בתשובת רב ששנא בחרפות פ פוקדת פי׳ י ׳ה שערי תשיבה פי־ רב ־א. ובם׳ האורה ירש״ י ז״ל עם׳ 152. 4) שאילתות. שאילתא קפי־ב (ד׳ דירינפורב דף ס״ד עם* ג ). עי׳ חוברת ב׳/י, שנה העברה.