Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 91

צא תולדות הרב קפלן «צ"ל 91 אבי הגאון הצדיק רבי אברהם אליהו ב״ר מרדכי משה קפלן, שנקרא כפי בל "העלוי מרקוב" זכרונו לברכה ולחיי העולם הבא, נפטר בדמי ימיו בהיותו בן ל״ב או ל״ג שנה, ביום ה׳ י״ד פיון תרמ״ט כחמשה חדשים לפני צאתי לאויר העולם, ויקראו לי על שמו ז״ל. כשגדלתי בבית אבי־זקני ז״ל, שהיה בקי מובהק בחדרי תורה ומשכיל על דבר אמת וצדק בכל דרכיו, לקחתי ראשית־תורה מפי אדם כשר אחד שהיה מלמד תינוקות ועסקן גדול בגמילות השדים, אוהב תורה דקר־רוח רבי אליעזר נודניק המכונה ר׳ ליזר זיסקס ז״ל. מאתו התחלתי ללמד גמרא במלאת לי שבע שנים וזכורני שזה היה בערב־חרף אחד, כשהקריא לפני ובאר לי משנה ראשונה במס׳ בבא מציעא: שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה ובו׳ זה ישבע שאין לו בה פחות מהציד■ וזה ישבע וכוי. ומתוך דבריו שלא הבנתים היטב יצא לי במחשבתי באור המשנה, ששנים אוחזין בטלית מצויצת כדי להתעטף בה ולקחת ספר-תורה בידם ולהשבע בל אחד שהמציאה שלו, ומורי לא הכיר בי כלל שאני טועה בכך ודימו שאני מבין אה המשנה לאשורה. אני מספר לך זאת, בני, למק תדע פרק בהלכות הוראה: כייצריך תמיד לעמוד על הטעות שאפשר לו לילד להשתבש בה. וטעות זו באה לי מפני שלא שמעתי מעולם שישתמשו במלת,,טלית" אלא לטלית של מצוד. שיש בה ציצית ולא לסתם בגד ולפיכך לא יכלתי להבין שמצאו האנשים טלית בשוק, כי למה היה לה למשנה לשנות הלכתה דוקא גבי מלית מצויצת ולא בבגד סתם, לפיכך עשיתי לי באור לפי ציור מחשבתי ששניהם אוחזין בטלית כדי להתעטף בה ולהשבע, והרבה ימים מימי ילדותי עברו עלי בטעות זו. — כשתי שנים למדתי "בהדרו" של רבי זה, והייתי חביב עליו ביותד מפני כבודו של אבא ז״ל ואבי־־זקני ז״ל. וכשנפטר אז בדמי ימיו מבלי להשאיר אחריו בן או בת בקשני לפני מוחו שאומר אחריו קדיש ושאשמור בכל שנה את יום פטירתו, י״א בכסלו. ולמזכרת הוריש לי את הש׳ ס דפום־וילנא שהיה לו ושנשרף אצלי אחרי־כך בשרפת טלז הגדולה (תמוז תרס״ח). בן י״א שנה הייתי במותו של רבי ר׳ אליעזר ז״ל, ודמותו נחקקה בלבבי כזכרון קדש מעולם נגוז, ואת יום פטירתו אני שומר באהבה מתוך תורה ותפלה בבל שנה ושנה. אחריכן למדתי תורה שבעל־פה מפי מורי ורבי דודי אהי־אמי הרב הנדול בבקיאותו ובשקידתו בתומו ובצדקו ר׳ ארי׳ ליב טרויב שיחי׳. ביתו היה בעיר בויסק (פלך קורלנדי׳) אך תמיד היה יושב בקיק בבית אביו הרב ז״ל להיות לו לעזר בימי זקנתו בבל הליבות הרבנות וכחמש שעות בכל יום הי׳ עוסק עמי בהורה. זקני הרב ז״ל היה נפנה לעתים קרובות לבחון אותי בהלכה. אבל עיקר למודי היה מדודי הרא״ל נ׳. אבי הגאץ הצדיק ז״ל נפטר במאורע פתאומי. זה היה ביום קיץ חם והוא לומד בבית■־ המדרש בקידן ועוד אנשים אחדים שם אתו העוסקים בתורה. פתאם החליט ללכת אל הנהר שמחוץ לעירה לטבול ולהקר, איש לא נתלוה אליו, וילך לו יחידי. לאחר שעה מועטת באה כובסת נכריה אחת והודיעה בעירה כי התן הרב שוכב זה זמן רב על מצע הדשא שעל שפת הנהר ואינו זז ממקומו. רצו ומצאוהו עע ונאסף אל עמיו.