Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 93

צג אדם כי ימות באהל 9S ח. א. גומר אדם בי ימות באהל. מה המה הקדם העיקריים של האישיות הזאת ופעולותיה? במה רב בחה כל כך לרכוש לבותיהם של אנשי היהדות החרדית בגרמניה ונם אלה של גדולי היהדות הליטאית? וקרני ההוד בדיוקן האישיות הנפלאה — מה הן? אקרך היה. אב בחכמה ורך בשנים, איש צעיר ופורח בעלומיו, וחכמת שיבה תאיר פניו. רך נוער ופקחות זקנה. עין ילדות ונעמה וכבד ראש של בניות. רק אומת קודש היא שיש בתוכה אברכים באמת. רק אומת קודש היא, שיש בתוכה אותו הצעיר העברי שלפתע פתאום הוא עומד לפני המלך הגדול ומפליא לב כל בחכמתו הרבה ועוד רגע קט והנהו משנה למלך ומושל בכל אדמת מצרים. דק בישראל שכיחים הללו. וכזה היה האיש שהלך מאתנו. הוא היה טפוס נפלא, שבו הזדווגו צעירות וזקנות יחד, לא צעיר שנזדקן, אלא צעיר שעמד בצעירותו וחכמת זקנים וטעמם נתוספו לו. והצעירות והזקנות היו ממוזגות בו מזיגה הרמונית עד כדי טשטוש הגמלים. זה עתה ישב בישיבה בחברת בחודים עוסקים בהלכה ויורדים לעומקה — והנה הוא קרוא לעמוד ראש ולהיות למנהל, והכל רואים, היאך עטרת מלבים — מלכי רבנן — וזר מנהיג ורב חובל בדרבי התורה ונתיבותיה הולמים אותו, והנה הנהו לגאון בישראל ולמאור התורה והתעודה ולרשבה׳יג לאובלסי עמנו במדינה שלמה. ועדיין הנהו אותו האיש הצעיד הפזיז והחביב, עדיין בת צחוק של עלומים מרחפת על שפתיו ולחייו, ועדיין שירה מלאה עז נער לא פסקה מפיו — והוא מוקף ספרים ובגאון ישיש יצלול וידלה מרגליות ממעמקי ים התלמוד ומפרשיו. רבים המשכימים לפתהו ומבקשים הורתו וחכמתו ורואים בה ברק חדש. ולפתע פתאום והנה דעכה האורה. ואנחנו אפופי החשכה, אשר נתהותה סביבנו, מבכים את מתנו הגדול. ועוד מזיגה הרמונית נפלאה אתה מוצא בגדול זה, שהיה ואיננו, — התמזגות הרמונית של המלומד הדיקן בתכלית הריקנות והמשורר הנח; ההוזה והחולם. הרי הוא לפניך יושב ודן על כל מלה ומלה שבתלמוד ומפרשיו ולא י1תר על כל דקדוק קל והדי מדת דינו פוגעת בך בחומר הדין במקום הראוי, והרי הוא איש־המדע המדקדק, שגם אירופה המערבית עם דקדקנות מדעיותה מוכרחת להעריץ אותו.