Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 108

108 מיב קח המלאים חם ורגש, ביחוד — נגוני החסידים שיצק לתוכם הרבה טנשמתו, נשטה חמה וסוערה. וכפעם בפעם התמלמו מבין שפתיו קולות רכים ונעימים טאד, כקולות היוצאים מכין מיתרי הכנור בנעת בהם יד קלה וחרוצה. וכותי, פעם בליל חג, בחבורה של לומדים וסופרים שבאו לבלות אתו בתורה ומרע ישב המנוח וקדושה נעימה חיו השכינה כאלו רפרפו על פניו. היה אז כמעין המתנכר. ממש בלי הפסק, בלי ליאות ובלי יגיעה, והיה עובר מענין לענין וטמקצוע למקצוע והכל היה משודר בטחו ובהרצאתו, וסובר הייתי שאני שומע מתוך ספר נדול שהיה כתוב ומונח לפניו, מראש ועד סיף בכל אותיותיו וסימניו, ולא הייתי יודע על מה להתפלא יותר, אם על שכלו היוצר והפורה, אי על כח זכרונו הנפלא, אס על מהירות השגתו או על קלות הסברתו. אין די מלים בפי להביע את שמחתו והנאתו שהיו מתיחבות ומתפשטות על כל נרות נפשו. ושמחתי זו השתפכה אחר בך בנגינותיו. הקולות הלכו הלוך והתלכד, הלוך והתמזג למילוריה הרמונית לוקחת לב, וחדרו וירדו עמוק, עמוק אל תוך הנפש, אל תוך חררי הנשמה, ומלאו את רוח השומעים חרדת קדש. מרניש היה כל אהד שהאהבה הולכת ומתעמקת בלבו. ונפשך נקשרה בנפשו. ושליטה זו ששלמה בו האהבה לכל הבא בצלו, היא שהביאתו נם לירי סבלנות מרבה. והיה מקבל נם את המתנגדים לרוחו בסבר פנים קורנות ומשחדל היה ללמד זכות עליהם ועל מעשיהם. והיה ביתי בית ועד לחכמים וסופרים שונים, אף לאלה שלא היו דעותיהם דעותיו. לא לעמוד על אפיה של שיטתי, לא להגביל מהותו ואיכותו, מושגיו והשקפותיו ולא לכלל פעולתו והשפעתו המוסיית אמרתי הפעם בטלים מעטות אלו, אלא לתת להקורא את האפשרות להכיר תבונות נפשו, מעלות רוחו וצורתו הרוחנית של האדם הגדול הזה, * * זכרך לא יסוף מתוכני, הנך חקוק על לוח לבנו ולעולם תהיה לגו, ל תלמי ד י ך, למקור חכמה ורעת ולמעין שממני נשתה בצמא את המים החיים המפכים ונובעים מתוך רוחך הטהורה והנדבה, טדותיך הנעלות וטוב לבך, דפוס ה. איטצקאוופקי, ברלין,