Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · page 1

KaJt ירחון לתורה ולעניב היהדות שנה רביעית סיון—תמוז תרפ״ג חוברת ג. ד״ר ש. גרינברג. ירידת היהדות וגורמיה. עתנו עת צרה היא ליעקב. עת צרה לאומה הישראלית מצד חוץ, ועת צרה מצד פנים. אמנם, מאז לכת עמנו בנולה מלומד הוא ביסורים. שלשלת הגזירות הרעות, הרדיפות, הענויים והשמות ש־לו בנו אויבינו, הוי, ארוכה מארץ מדתה. מימות טיטוס עד פטליורא נמשכים בעקבותינו נהרי נחלי דם, דם חללינו, הקדושים אשר בארץ המה, שנהרגו על קדוש השם. ואם גברו בזמן האחרון צרותינו במדה מבהלת, שהקפה מכיר רק מי שנולד וגדל מקדם לגבולות אירופה המערבית ... עכ״ז, אל .לאוש! בה בשעה שהכאב נוקב וחודר עד הנפש, בד, בשעה שהלב מפרפר בנו בזעזועים ופרפורים, שיש בהם משום סכנת יציאת נשטה, בה בשעה כמו שומעת אזנינו מבינות לאנקות החללים, נם קול ברמה נשמע: בדמיך חיי! אמנם עת צרה גדולה היא עתנו זאת לאומתנו, אבל ממנה תושע. זאת היא הכרתנו הפנימית שמנה לא נזוע. היסטוריתנו עשירה היא בתקופות פוערות ומרובי צרות כאלה, אבל בהן לא נכחד קימנו. גם תקופה זו תעבור ושב ורפא לנו. מרובה אמנם צערנו על אבדותינו היקרות, הלב מתכוץ מכאב על הקרבנות הרבים, קרבנות אדם, שגובים ממנו בעל ברחנו בעלי הידים ידי עשו... אבל מתוך תוקף הצרה אנו מתאזרים כבטחון, ולא יעבור עי״ז סברנו ולא יבטל סכוינו על אחרית הימים. כי "עם אחרון היהודי גם אחרית תקותנו". ותקוה זו יש לה על מה לסמוך, העבר שלנו ערב הוא לנו גס בעד העתיד!