Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · page 1

ירחון לתורה ולעניני היהדות שנה רביעית אב—אלול תרפ״ג חרברת ד. א. א. קפלן. זמן כניסה. סימן לדבר וזכר לדבר! בחודש אלול שנת ה׳ שפ״ג נכנסה לישיבה הכנסיה הגדולה רראשונה של ראשי מדינו; לימא בעיר בריפק. הבנסיה הזאת, שנקראה "ועד", שמשה לכל גלילות בריסק, הורודנא ופינסק בתור אספת מחוקקים שהתקינה תקנות בכל מקצעות חייהם של ישיאל, החמריים והרוחניים, ועמדה ממעל לועדי־הקהלות שנתחייבו לשמוע בקולה לכל דבר, וקבעה סדר־בחירות שעל פיו יבחרו מתוך הקהלות צירים (המכונים "ראשים") אל ועד המדינה הכללי הזה המתכנס ודן בשאלות האומה העומדות על הפרק, פעם אחת לשלש שנים. ובחודש אלול שנת ה׳ תרפ״ג, במלאת שלש מאות שנה מזמן הכניסה ההוא, מופיע שוב בעולמן של ישראל זמן כנסיה גדולה. ולא ממדינה אחת בלבד, כזו שהיתה בימים ההם, כייאם מן העולם כלו, מתפוצות ישראל בכל מקום שדם. אמנם נקראה הכנסיה הזאת לא עליידי ק ה ל ו ת ישראל, כי־אם על־ירי אגודת ישראל; אבל אין ההפרש הזה חל אלא על קריאתה בלבד ולא על מהותה וערכה. בשעה שתופיע כבר כנסיה זו על במת חיינו הכלליים, ברגע שתכנס לישיבתה הראשונה ותתחיל לדק בכובד־דאש מתוך דעת־תורח בפתרון כל שאלות עמנו העומדות על הפרק המפורק הזה שאנו חיים בו — אז תחדל פתאם להיות אחראית רק לפני אגודת־ ישראל, כי־יאם לפני כלל,־ ישראל. ועיני ישראל אל הכנסיה הזאת! הן זו היא הראשונה אחרי מאות בשנים אשר תוכל לכתוב בראש הפרומוקול שלה כאשר נהגו לכתוב בכנסיות "הועדים" בימים ההם: ראשית חכמה יראת ה׳. ומיי בכל תפוצות ישראל, מבני