Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 76

76 איזהו בין השמשות ער ובדוהק אפשר לומר שהרמב״ן סבר שכוכבים בעודם הם אותם כוכבים קטנים שמתאחרים לצאת גם בארץ ישראל שעה שלמה אהר שקיעת החמה ולפי האומד חשב שהוא ד׳ מילץ אחי שקיעת החמה אבל מעולם לא ראיתי במדינותינו מי שנוהג על פי זה להמשיך קדושת שבת כל כך ואף בלוחות ובספרים שראית* אפילו המפליגים בחומרא לא ראיתי מי שממשיך כניסת הלילה יותי מייגע עמידת השמש ח׳ מעלות תחת האופק וזה היגע הוא בארץ ישראל מעט יותר מחצי שעה אחר שקיעת עליונה של חמה תחת האופק בתקופת ניסן ותשרי. וכבר עלה על דעתי שלפי שיטת רי׳ת מה שנקרא תחילת שקה״ח הוא זמן רב קודם התעלמותה תחת האופק וכמו שפירש הרא״ם דמשתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הנזבר בשבת ל״ד הוא קודם שהחמה שוקעת כשמכירים העולם שרוצה ליכנס בעובי הרקיע כן יתפרש לפי שיטת דית שקיעת ההם־ הנזכרת בפסחים ואף שינראה מלשונו בספר הישר שכוונתו לא היתה כן שזמן זה קראו "הזמן שרוצה ליכנס בעובי הרקיע" והנא אמרינן "משקיעת ההמה שכבי התהילה לכנס" ע״ש מכל מקום הרי כבר כתבנו שר״ת בעצמו לא הרגיש בקושיא זו ביוץ שבמדינותיו באמת יש זמן רב משקה״ח עד צה״ב אלא כדי שלא נצטרך לומר שבא תקלה על ידי אותו צדיק וכדי ליישב דעת הרמב״ן והטור וש״ע שנמשכו אחריו עלה על דעתי ליישב שיטתו בזה כי אז על כל פנים היוצא לדין מפירושו יהיה אמת. אבל ניאה ברור לענ״ד שאי אפשר לומר כן. ראשונה שגם בזה לא עלתה ארוכה לפירוש* זה כי גם אם נוסיף רביע או שליש שעה שמאדמת ההטה בארץ־ ישראל קורם שקיעתה עדיין לא באנו אלא אל החצי מן השעה וחצי שיש לפי דברי התים' בכמה דוכתי שהולכים בשיטת ר״ת בין השקיעה לצאת הכוכבים. ועוד שנית אי אפשר לומר כן מטעם אחר שכבר אמרנו למעלה שמהנץ החמה עד הצות הוא כמו מחצות עד השקיעה ואם היינו אומרין ששקה״ח הוא רביע שעה קודם שנתעלמה תחת האופק, מוכרחין איו לוטי שהנץ החמה הוא נ״ב רביע שעה לאחר שכבר נראה בל גוף השמש בגובה הרקיע כשסרה ממנו האדמומית וזהו בלי ספק דבר שאין לו שחר אלא ברור שפירוש הנץ החמה הוא זריחת השמש על האופק וא״ב נגד זה על ברחנו לשון שקיעת החמה צריכים לפרשו ג״ב על התעלם החסה תחת האופק ונמצא שכשל עוזר ונפל עזור ואי אפשר למצא יישוב לקושיא זו החזקה מכל הקושיות על פירוש ר׳ ה. (המשך יבוא.) דפוס ה. איצצקאווכקי, ברלי