Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · page 1

שנה רביעית תשרי—חשון תרפ״ד חוברת ה. אחרי הבנסיה הגדולה! עברו ימי הכנסיה וגם הדש תשרי הלף והלך לו עם ימי סליחותיו וימי שמחותיו. שבו ימי החול וימי העבודה בחיי היהודי והיהודים. בסקירה קטנה נביט עבשיו בעינים קצת חולוניות ובלתי מגזימות על האספה הוינאית של אגדת ישראל. מה ההינה תוצאותיה, ימים ידברו. מנהיגיה לקחו מוינה חומר רב לעבודה. יזבם ד׳ לעבדו לטובת כל ישראל. אמנם דבר אהד כבר נעשה. דבר גדול בתולדות ישראל. אחר שכמה שנים היהדות החרדית בכלל כמעט שתקה בהיים המדיניים ורק כטפל נראתה אצל ההסתדריות הגדולות או בתוכן, קמה והבריזה ע״י האספה הוינאית עתה כריזה בפומבי, כמעט ברוב מנינה ורוב בנינה, שעדיין היא חיה ודורשת מקומה הראשי בתוך ישראל, המקום הראוי לחופשי התורה ונושאי דנל המצוות. וגם התחיל לחדול הפירוד הגדול והותש כח השנאה שבין החסידים ומתנגדיהם והביטול ההדדי בין חרדי המזרח והמערב. הצרה הכוללת אחדד, את החלק הכי גדול של היהדות החרדית בכל תפוצות ישראל. נקוה שיעלה ביד ראשי האגדה לקרב נם את אלה אשר עדיין עומדים מרחוק הם, והאגדה לא תהיה עוד אגדה בתוך ישראל כי אם גם בפעל אגדת ישראל. מ. א.