Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 92

92 איידזו בין השמעות צב ואם חושבים כר׳ יהודה בברייתא שם לי״ב שעות ל״ב מילין שיעור מיל כ״ב וחצי מינוטין ואין זה תלוי כלל במה שהשעות זמניות נחשבות להרבה פוסקים (וכן דעת ההק יעקב שס) מעלות השחר עד צאת הכוכבים כי מכל מקום הרי החיש מעיד בלי שום ספק ששעות ההשויה יש לחשבן מהנץ החמה עד שקיעתה בן הוא תוכן דברי ההק יעקב על ענין זה שם עם קצת ביאור. ונם אני כתבתי בעתון זה חוברת כסלו־טבת ושבט׳־אדר שאותם שחשבו שהחום׳ וההולכים בשיטתם הסוברים שהשעות הזמניות נהשבית מעלות השחר עד צאת הכוכבים סוברים ששעית ההשויה נחשבות גם כן מעלות השחר עד צאת הכוכבים טועים הם ואף שמדברי התרומת הדשן שהחזיק בשימה זו של החום׳ נראה שסבר באמת כן הרי כבר כתב עליו הלבוש שהיה זה מבלתי עוסקים בזמנו בספרי התבונה כאשר הבאתי לשונו בחוברות הנזכרות ואף שכתבתי שהשגתו על שיטת התום׳ מוכח זד. נראה שאיננה נבונה וכמו שכתבתי למעלה שאין זה תלוי בזה מכל מקים על תרומת הדשן השיג ביושר שבוודאי י״ב שעות ההשויה שלנו ממלאים יום תקופת ניסן ותשרי מהנץ החמה עד שקיעתה. והבאתי גם כן שם שהמנחת כהן הרגיש בזה וחשב ליישב זד. באפרו שא׳ בתקופת ניסן ותשרי לאו דוקא אלא חדש אחד משוך לאמצע החורף שאז בבר הקטין היום ואז יהיה עם הנשף בבקר ובערב י״ב שעות ההשויה וכתבתי שיישוב זה אין לו מקום שבארץ ישראל אפילו בתקופת טבת היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא יותר טי״ב שעות והמנחת כהן לא ידע המציאות בארץ ישראל כאשר כתב הוא בעצמו שט. והנה היינו יבולים לומר כבר בבירור גמור ששיעור מהלך מיל היא ב״ב טינוטין וחצי לר׳ יהודה וכ״ד מינוטין לרבא ועולא(כבר כתבנו גס כן בחוברות הנזכרות שאף על סי שלפי פירוש רש״י בפסחים הגמרא מסיק בזה בתיובתא על רבא ועולא דעת הרבה ראשונים תוס׳ ור״ה בס׳ הישר ורא״ט בס׳ יראים והמרדכי והרא״ש ורש״י ריש ברכות והרמב׳ ם וכו׳ וכו׳ שהלכה כרבא ועולא וכתבתי שם טעם לזה בשם מערד יו״ט שפסקו כר׳ עקיבא נגד ר׳ יהודה ע״ש) וכן כתב הרמב״ם בפירוש המשנ׳ בפסחים ששיעור מהלך מיל הוא ב׳ חומשי שעה משעות ההשויה דהיינו כ״ד מינוטין וביארתי בעז״ה דבריו ודרכו הרמה בסוגיא דפסחים בחוברת בסלו״טבת. (סוף יבוא.) דפוס ה. אימצקאווסקי, ברלין.