Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 116

116 איזהו ביז השמשות * tsp שני מינוטין קודם שקיעת עליונה של חסה) עד שיראו ג' כוכבים מגידל ראשון וכיון שכל המחברים פה אחד אמרו שזה הזמן של ג' ריבעי מיל אינו קבוע איא שזמן בין השמשות תלוי בטציאדת השוה למציאות אשר מוחשה בזמן זה בארץ ישראל בתקופת ניסן ותשרי (כבר כתבתי בחוברת שבט* אדר ש״ע עמוד י״ב שבארץ ישראל הנשף אינו מאריך בחורף אלא מעט מזעיר אבל בקיץ הוא מאריך קצת יותר) נמצא שבבל כדור הארץ ובבל ימות השנה הוא כן שבין השמשות הוא מששקעה עליונה של חמה לכל בני העיר החת האופק עד שירדה אמצעיתה מעט יותר מה' מעלות תחת האופק אלא שלחומרא נכין לנהוג דין בין השמשות עד שאמצעית החמה עומדת מעט פהות מז׳ וחצי מעלות תחת האופק שאז נראו הכוכבים מגודל שני שהם רצופים כמו שאמרו בירושלמי ריש ברכות והוא מבמה טעמים האחד כאשר כתבו היאשונים הרמב״ן . והדין והריטב״א משום תוספת שבת ועוד שהרי כתבתי שאפשר שעל ידי שנחשוב לשקיעת החמה הזמן שגס ממקומות הגבוהים נתעלמה החמה מתאחר קצת סוף זמן ביה״ש ועוד שכבר נהגו בכמה קהלות כפי הלוחות שנעשו על יציאת שכת והם נעשו על רגע הראות כוכבים רצופים משום תוספת שבת*) ואץ להקל במנהג כשר כזה אף על פי שנוהגים רבים וגם שלמים לחשוב ללילה גמור בעשיית מלאכה במוצאי■ שבת אחר הראות ג׳ כוכבים מגודל ראשון. אחר כתבי זאת באו לידי הכתבים שהחליף הרב החכם דר. ב. קאהן בשטראס* בורג עם מדר מהוריד דוד צבי הופמן זצ״ל קודם שהוציא לוחות שלו לאור העולם הנמצאים היום בקובץ התשובות שהניח אחריו ברכה ושם הסכים לשיטת הגר״א דאיכא ב׳ זמני צה״כ וביה״ש מתחיל בשקיעת החמה תחת האופק ונם מסיק ששיעור מיל הוא כ״ד מינוטין ושנראה לו ג׳יב לחשוב השעות מהנץ החמה עד שקיעתה כתה״ד הכל כמו שמצאתי אני בעניי ברוך שכיוונתי לדעתו ז״ל ואי״ה אכתוב עוד קונטרם מיוחד על מה שכתב ה״ר ר' ד״צ הופמן ז׳יל עוד שם וגם על כלל הלוחות על ענין זה הנדפסים עד היום. *) וראיתי להעיר כאן על טעות הניכר שנתפשט בעולפ על ידי לוחות אלו והוא שנוהגין דין בי! השמשות (לענין קבלת שבת ולענין מילה וכדומה) י״ג וחצי מינוטין קודם זמן יציאת שבת הנרשם בלוחות. וזה טעות גמור שהרי זמן זה מוסב על הראות כוכבים רצופים שהוא זמן בין= תוספת שבת להחמיר משום קדושת שבת אבי כשנולד מזה קולא בוודאי אין להשגיח על זמן זה אלא הרוצים דנתו ג כשי׳ ית ר״ת צריכין לנהוג דין בין השמשות זמן מהלך נ׳ ריבעי מיל קודם הראות ג׳ כוכבים מז 1 ראשון שאז כבר הוא זמן סוף עיקר שבת והראות הכוכבים מגודל ראשון הוא במדינתט בקירוב רביע שעה ויותר קודם הראות כוכבים הרצופים שהם מגודל שני. ובדוחק גדול יש ללמד זכות על טעות זו על פי שימת התוספות כסברת ר״ת שהבאתי למעלה שספקו של ר׳ יהודה בזמן בין השמשות אינו למי שיש לו פורה שעות שאז לא נשאר אלא הספק שבין כוכב ראשון לשני אבל כבר כתבתי למעלה שהשולחן ערוך פוסק כרמב״ן נגד תוספות. דפוס ה. איטצקאווסקי. ברד׳