Jeschurun · 1922-11-01 · Heft 11-12 (November 1922) · p. Seite 114

114 על ענין השעות הנזכרות בתלמוד קיד נדו מילין אינו חידוש אלא הוא דבר יידוע וכמו שב' המעי"« אלא עולא רוצה לפרש אמאי נקיט דים שיעור זה וספדש עולא דסבר ליה פ•׳ ר׳ עקיבא כי הא דארבב״ח וכו׳ (ואין להקשות היאן־ קאמר על תנא ר׳יע דס״ל כאמורא ר׳ יוחנןידהא לא אמר ם״ל כר' יוחנן אלא ם״ל כי הא דא״ר יוחנן ומילתא דר׳ יוחנן דמהלך אדם ביום י' פרס' הוד, דבר מקובל מקרם וטצינו כיוצא בזה בש״ס) הבל דברי עולא עד עולא לטעמיה ששם מתחילין דביי ד,גמ׳ ובזה מדויק הלשון עולא לטעמיה דלפירש״י הל״ל מקודם עולא ם״ל כי הא וכו' ואזיל לטעמיה וכו׳ או לכל הפחות הל״ל ועולא לטעמיה בוי״ו אלא וודאי שעד כאן הם דברי עולא בעצמו וכאן מתחילין דברי הנט׳ אח״כ אמר רבא עוביו של רקיע א' מו׳ מלגיו כמו שמפרט בעצמו וע״ז פריך מבריי׳ דר׳ יהודה קאמד עוביו של רקיע א׳ מי' ביום והיינו נמי מלגיו דלא כרש״י ותיובתא דרבא ודעולא דלדידהו הוא א׳ פוי מלניו ואף דר״ע פליג על ר׳ יהודה בשיעור הילוך מיל אבל במה שאמר ר' יהודה שעוביו של רקיע דהיינו הנשף א' מי׳ מעיקר היום שבין הנה״ח ושקה״ח לא שמענו שום תנא חולק עליו ובאמת גם לר״ע הוא א׳ מי׳ ביום דהיינו ג' מיל ופריך לימא ודהוי תיובתא דד׳• יוחנן דכיוון דהילכי כר׳ עקיבא דמהנה״ח עד שקיעתה ל׳ מילין וגם אין חולק על מה שאמר ר׳ יהודה דעוביו של רקיע א׳ מי׳ ביום נמצא מהלך אדם ביום אינו אלא ל״ו מילין ומסיק אמי לך ר״י אנא ביממא הוא דאט־י עם מה דנהיגי אינשי לאקדומי ולאחשוכי ונפ״ט לענין אבל שבא ממקום קרוב ורבנן הוא דקטעי שחשבו שכל הה' מילין הם לאחר עה״ש וקודם צה״כ ומסקג׳ הגט׳ נם לזה הפירוש לפום מאי דקיי״ל כר״ע שמיל א׳ משלשים מי״ב שעות ההשויה דהיינו כ״ד מינוטין שלנו ובפי׳ הזה מיושבים כל דברי הגט' דבר דבור על אופניו וגם כל דברי הרמב״ם בפי׳ ד,משנ׳ ובחיבורו מיושבים ונצמדים יחד בס״ד שלפ״ז הנשף הוא עכ״ם א׳ מח׳ מי״ב שעית זמניות שמהנה״ח עד שקיעתה דהיינו שעה וחומש שעה'זמניות ויצא לנו מביאורנו זה דגם השעות זמניות הן להרמב״ם מהנה״ח עד שקה״ח ואזיל לשיטתיה כדעת הגאונים בזמן בין השמשות. וכדעת הרמב״ם נראה ג״כ דעת ר׳ יונה שהרי כ׳ תר״י ברפ״א וברפ״ג דברכות דתפלת המנחה עד הערב דתנן התם היינו עד שקיעת החמה ומוכח מדבריהם שם שכוונתם על התעלם גוף החמה תחת האופק ומיד אח״כ מתחיל זק תפלת ערבית וכבר ביררנו למעלה שזה לא יתכן אלא אם סיף י״ב שעות ג״כ בשקה״ח כדעת הלבוש. (®ף יבא) השלמה. בחוברת ראשונה משבה זו נדפסה בחלק בדורי הלכות פרק ראשון מתשובת שאלה ע״ד תשמישי קדושה בעוד אשר הדפסת פרקה השבי נדחה אחר־־כך מחוברת לחוברת עד אשר עכשו עבר זמנו ובטל ענינו. אין לי אלא להזכיר את מסקנת הדברים: כי אעפ״י שהארכתי שם להביא ראיות לדעת המ״ז עיי״ש ברדתי אח*כ בפרק שגי שרוב האחרונים ז״ל חולקין עליו ואין לצייף את דעתו אלא בתור סניף להתירו של חוותי־ייאיר שיש לשנות מחמור לקל במקום שאין צרך לחמור עיי״ש. ולפיכך אין לתפור מאותן מטפחות בגדים לעניים" שהוא תשמיש חול אצלם; אלא לעשות מהם תיקי תפילין וכדומה ע״מ שימכרו עפ״י טובי העיר ודמיהן יפול לקופה של צדקה♦___ א. א. ל1פלן. דפוס ה. אימצקאווסקי/ ברלין