Jeschurun · 1922-09-01 · Heft 9-10 (September 1922) · page 1

ירחון לתורה ולעגיגי היהדות שנד,”שלישית תשרי—חשון תרפ״ג חוברת ה. ד״ר שמואל גרינברג. השפה העברית במהלך העתים. (סיף)• תקופת ספרות התודה. בהשלימו בעת מבטנו לאחור על תקופת ספרות התחיה העברית נראה כי ראשיתה נעוץ בזמן, בראשית המאה הזאת למספרנו אנו, וכי מאז ועד עתה עשתה ספרות זו, ובראש וראשון השפה העברית, פסיעות גסות של התקדמות והשתלמות שלא נראו אצל שום עם ולשון. מבלי לגזם, יכולים ורשאים אנו לומר כי, למרות פזורנו הנורא, למרות הגזירות הרעות שנגזרו על בני עמנו בזמן האחרון, למרות הגרושים, הטלטולים וכל מיני הפורעניות שבאו על אברי אומתנו הנראים כמדולדלים זה מזה, למרות כל אלה לא היו ימים טובים לשפתנו, כימים האלה אשר אנחנו חיים בהם, ומימות הנביאים לא נתרחבה ולא נתעשרה שפתנו במדה מרובה כזו שבתקופת התחייה של זמננו• "כל כמה שהספרות העברית של תנועת ההשכלה היתד" כמו שאומר הסופר הידוע הרב ד״ר עהרענפרייז(השלח חוב, ו׳) עבודה ספרותית של דילטנטים, העובדים, לא לשם איזה קהל או לשם איזו דעה קדושה שאליה הסזנושאים את נפשם, כי אם לשם עצמם ולשם שעשועם הפרטי, ספרות שאינה נזונת מהעם, וגם אינה נותנת מזון לעם, שאינה תולדת תנאי החיים השולטים באומה" לא היתד, רק ספרות עקרה מבלי כל תקוה להתפתחות. ולמרות שבעלי ה״מאספים" אספו אחזת מרעים משכילים, מהם בעלי גמרא, מהם בעלי הכמה, ויודעים בלשונות זרות