Jeschurun · 1922-09-01 · Heft 9-10 (September 1922) · p. Seite 97

*- *•» השפה העברית במהלך העתים 97 העם העברי חי, הלאומיות העברית התעוררה לחיים חדשים, ועמהם גם השפה והספרות העברים חיים ומתחדשים, ועל הרי ציון ובחוצות ירושלים כבר נשמע קולות הילדים העברים המדברים עברית, ולא יארכו הימים שהשפה העברית הטהודשה. תאחד את כל העם העברי, כן בארצות הגולה ובן בארץ אבותיו הנעורה גם היא לתחיה, שבקרוב יקוים בה מקרא שכתוב: עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול מצהלות התנים מהפתס ונערים ממשתה נגינתם — והקול קול יעקב, עברית חיה ופורחת, עברית בצורתה וגם ב ת ו כ נ ה! מ. מ. ליפשיץ. אפאטושו: ביערות פוליז. יש שישא אדם את נפשו לבית דין יושב באיזו לשכת גזית ודן על פשעי ספרות. הרי מענישים כל אדם שנכשל בזיוף, שהלבין פני חברו ברבים. ואדם כי ידף חיים, כי ילעיב בעם, כי יחטא לאמנות: אין דין ואין דיין. זיוף היים ואמת אמנותית: קשה לתחם תחום, ובכל זאת יש אבן שעליה כתוב: עד כאן תהום חיים ואמת, ומיאן ואילך תהו לא נתיב. יכול אדם לציר מעשים כהויתם ולזיף עם זה מראש ועד סוף. האמת לא במעשים אלא בחזון. ובכל זאת יש שקר במקום שנזדיף רוח החיים, במקום שנסתרסו סדרי עולם. כאן קם סופר ודף תולדות עם, סרס פרקי עבר והוה. חסידות כזאת לא היתה בעולם, פרקים שלמים של תעלולי פרנק כתב על דפי החסידות, הספר יהיה לתעודה הסטורית. להבא יתאמנו סרחי חכמים ויכתבו דיסרטציות על יסוד פרשיות קוצק שבספר. והלא ברור שכל זה לא היה ולא נברא. בקוצק הן לא היו אורגיות ותעלולי נשים. בסביבת אדם גדול לא קרו מעשים כאלה, לא היתה שליטה לנשות חן רפות עצבים ורבות הזמה. (אגב: בשם מתנגדי קוצק מוסרים אמרה כזאת: מכיון שנתפשו במינות, הרפה מהם יצר של עברה. ויש אמת בזה: קנאים לרעיון אין יצר הרע של עברה שולט בד)ם). לכאורה נראה כאלו הציב לו כאן המחבר מטרה גדולה, לתאר דמות אדם גאוני. סוד האישיות הגדולה אינו מתגלה אלא לגדולים, לא על נקלה ימצא אדם את הגדול האורגני של גאון. ולכן נעשה הגאון לאבן נגף למספרים, ורבים נסו כחם ולא יכלו. הצדיק מקוצק, המיסד, היה באין ספק אדם גאוני, אבל כאן לא נתגלתה אישיותו יותר מאשר באגדה החסידית, צל ארם מבעד לקרעי ספורי עם. בספרות העברית עוד לא נצטיר הטפוס של גדול בתורה, אף על פי שבחיים הוגדר יפה ונקבעה מהות "הגדול". והנה בעל "חדושי הרי״ם" לפנינו, ועין הבעת פני גדול, ואין גם המנהיג התקיף המסולל דרך. אף החסיד המשכיל ובת זוגו אינם מעולם הזה שבקוצק