Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 24

24׳ שני בתבים מר׳ עזריאל הילדסה״מר זצ״ל כד אחינו ב״י האומללים והעשוקים בירושלים עיר.הקודש, פק״ק אייזענשטאדט ד׳ פ׳ שמות שאלו שלום ירושלים ישליד אוהביך לפ״ק. הק׳ עזדיאל בן לאאמ״ו מהו׳ יהודה גליא זוק״ל המכונה הילדעסהיימר. המכתב' השני אשר אני מעתיק פה נמצא בחוברת »תקנוה חברת. בחורים דק" ק אייוענשטאדט, הובאו לבית הדפוס ע" י מנהלי החברה (886 נ ,Halberstadt)'. החוברת שנדפסה בצורת י 4° מכילה 8 +IV עמודים ובעמוד IVb III נמצאו דברי הרב אלה: כ״ה שלום רב לאוהבי התורה ואץ למו מכשול. זאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה אשר עמוסי בטן היגעים רק־ להחיות את נפשם אשר תורת ה׳ רק חפצם אבל לא זכו להגות. בה ימירו חיוב שקידתם בתודה בהחזקת למדי תורה כזבלון ושמעון אחי עזרי׳ ובזה דבוקים בה־ אלקינו כמדרש חז״ל בס׳ שני דייני גזירות. — אכן אהה זה כמה שנים אהבת התורה ולמדי׳ בפלכים אץ מספר ירדד. עשר(ה) מעלות אחורנית, התורה מונחת בקרן זוית אין דורש ואין מבקש ודלתות בהמ״ד סגורות ומסוגרות אין יוצא ואין בא, ועוד הוה על הוד, שבר נהי׳ כי במקום אשר בימים הראשונים הטובים מאלה קול' ברמה נשמע יום ולילה לא ישבות בחדוד התלמידים קולן של סופרים.• העשוים להתלמד לוחמים במלחטתן של תורה, כחשכה כאורה, להוציא בשלמות אורה, עתה מקה וממקד, ומבולקה וחלחלה בכל מחנים שבת עובר ארח התורה שבתו גדיים ותיישים, וסוגר ואין פותח. ואם כי ידעתי כי בה״י עוד לא אלמן, ישראל ועוד ישמע בכמה קהלות בחוצות יהודה קול ענות גבורה עצר, ותושי׳ חכמה וגבורת אכן מה נענה על המדינות, עליהם יאמד עתידה התורה שתשתכח מישראל חלילה. לכן המשכיל בעת הזאת לא ידום ולא יחריש ולא ישב בדד עד אשד ישאו חלילה ערים מאץ־ יושב ובתים מאין אדם יודע עד מה ולא יחשה להזכיר את ה׳ ותורתו הקדושה והטהורה ואל דמי לו ולא יתן דמי לו עד יטנן ועד ישים אהבת התורה והגיון בה תהלה בארץ. — ואני זה חצי שנד, כמעט בכל שמע ושבוע קראתי בגרון על זד, במכתב "ישראלי" ובשופר הרמתי קולי ואקרא בקול נתל לעורר אחב״י על הדעה הגדולה הזאת ולחשוב מה תהי׳ בסופה והנחתי• במופתים חזקים שאץ שום תקוה, רק לפתוח דלתות בהמ״ד ולהקים מעפר הישימת הדמות והנשגבות לנהל בחורי חמד תחת דגל גדולי ישראל לתורה ולתעודה ולאמונה הרמה ולבל המתת שמנו חכמים. — ועל כל אלה יש לעשירי עטי ומנהיגי קהלות קתשות וחברות קדישות ויקירי העדה וכל הנדיבים נדימת יעצו אף העשבים בד בבד בכפרים ובשדות לפקוח עיניהם לחמלה על התלמידים שבבר־ באו למדרגה טובה לד,עת להם לאחיעזר ואחיסמך לבא אל מחוז הפצם ומגמת»