Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 152

162 כקודח קנב הכרה בזו גם בלפי פרם היא צריבה, בדי שלא »‘אש, כדי שנאמין בכחותינו, אכל לא זהו הדבר העומד על הפרק בל־־בך, יותר מן האמונה ככחותינו נחוץ לנו כעת פ תו־ ם של בחותינו על ידי הוראה והדרכה, נסיון מוצלח לפי־ערך להוראה והדרפה זו נתן לנו במאמר השני של הרב העורך המדבר על "שבר ועונש" וערך האמונה .בהם בתור אמצעי של השפעה על חנוך הדורות. כצדק הוא מוכיח את הטוביחים המדברים אל העם "ובשרם צריכים לעורר אותו על קיום התורה הם מדברים לפניו .בבל מיני לשונית מצלצלים ואץ מזכירים בשם את העיקר הגדול של שכר ועונש ומעקמים הרב־ מן הכתובים כיי שלא להיציא את השם "גהנם" ו״גךעדן" מן הפה. הם משיאים רבד, כי לא ינעם לאזני העם שמע אמונה זו, כי הסגנון הישן הזה לא יכנס בלבו, ובין כך ובך הולך ונשכח יסוד־התורה הזה, הרגשתו הולכת ומתעממת, והיי המוסר נפגמים וגלקים עד היסוד. שהרי אם אחריות המעשים כפני שכר ועונש ־אין באן — מה כאן?" דברים הללו נכבדים מאד ומי יתן ולא היו קצרים כל*כך, יש הרכה החולקים על זה ולא באמירה בעלמא אפשר להוכיח להם את ההפך, בדברים האלה ממש בבר דיבר במקום אחר איש־האמונה הגדול דיר נתן בירנבוים. הוא הראה לדעת בי העתונים היומיים הגמלים היוצאים לאור באירופה עוסקים בבונה בהיצאת־דבה על העם שאינו יכיל לשמוע כבר את סננון התוכחה של המוכיחים הריליגיחיים בבתי התפלה המרביים על העולם הבא ועל הנטול העתיד לבוא בי. תחת אשד גדולי האנושיות הולכים וקרבים כבר אל שרשי האמונה הדתית בענין ההשגחה והנטול לא חדלו עוד העתינאים הזלים אשר לבם מת בקרבם ואין בחם אלא בעט מלהתנהג עם קוראיהם באותו מנהג ישן של אחפה לספות להן כתורא דברי כפירה וקלותידעת. אכן זוהי אחת התבונית הגדולות שה״תכונה" צריבה להתעסק בהם בתור תועלת כלפי פנים. צריכים אנחנו להבץ שעלינו לכוא לפני העם בבל גלויה של א מתנו, אמת האמונה שלנו, ולא לכסותה .בצעיף המודרניות שבין בך ובין כך לא יועיל כלום, כי כל אשר עינים לו יראה היטב ים דרך הצעיף. זהו שאמר הכתוב: לא בסתר דברתי.. . ועוד דבר: ״משיהות סלובודקה״ נכתב על ירי א. מ. ופלד — כך כתוב על ראש פרק אחד הכא בחוברת זו. כל מי שלא למד בישיבת סלובודקה יעמוד וישאל: מה זאת? מ־ הוא בעל הפיק הזה איטר רק נכתב על ידי מר וסלר? ממי שמע? ומדוע היא נקרא "שיחות"? אם היתד, בדעת המערכת שגם מי שלא למד בישיבת סלובודקה יחתום על ה״תבינה" ויקרא בה, לא היתה צייכה לסתום אלא לפרש. בים הקורא בעיון נמרץ יחפש רמז לפתרון חדה זו באותה "הפנה הקטנה" ואותו היושב בה שהזכיר מר י. ז. פלטין במאמר הנ״ל. דוק ותמצא. בנוגע לעצם ה״שיחות" לא פה המקום לדון עליהם ולא להזכיר את תכנן בקצרה. דברים אלו על "מוסר התורה" צייבים עיון גדול ולא רפרוף קטן. "תורה היא וללמוד אני צריך". כדאית חוברת זו שתהא קנינו של כל בית יהודי, שיהעמק בה כל שוטר־־תורה, וש־חזיקו בידי הרב העורך להגדיל ולהאדיר את החוברות הבאות בכמות ובאיכות. א. א. קפלן. דפיס יי. איןיקובסקי, ב-־־^ין.