Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 156

עו נשמה יהוריח 76 והנשמה הזאת, שבשבתות דמים טובים מתעלה היא ל״נשמה יתרה* הנה האוצר ד,יחדי הטמץ בנו, שיד צר ואויב לא יכלה לשלוט בו לרעה, עד — עד שבאו ימי החרות האינדיבידואלית עם אור שמשם המתעה והמכה בסנוריס, שסטא את עיני אחינו ויטמטש את לבם. העביר אותם על דעתם ואופים היהודי הטהור... וזיו ה״נשטד, היהודית* הלך והועם, הלך והתמעט, הלך וכבה... אמנם, אצל רבים מיחידי סגלה נשאר עדיין מעט מן הרוח היהודי, אצל השרידים אשר בשמם ד׳ קורא נותרו עוד ניצוצות מן הנפש העברית, כהות רוחניים נעלים שהגינו עליהם מן הכליון. אבל הנשמה העקרית. כמעט שאפסה וכלתה ואין איש שם על לב. אותו .משהו" המביטא ב״נשמה יהודית" הלף ונגוז, ועי״ז בא המשבר הכי נורא על חלק גדול מעמנו, שכמוהו לא נראה מאז היותנו לנוי. ואנחנו בני הדור הזה, שהננו עדי ראיה לכל היגיעות וההתאמצות שיגעים אחינו אלה כדי לשוב מטעותם וקלקוליהם, שהגט עדי ראיה לתחיה הדתית מצד אחד, ולתחיה הלאומית המפעמת עוד ביתר שאת ויתר עוז מצד שני בקרב אלפים לרבואות מבני עמנו בארצות המערב, ששמחים אט על כל שנוי לטובה שאנחט רואים במחנות השונות הללו, מלאים עדיין צער ומכאובים, בראותט חבלי התחיות הללו החסרות השלמות היהודית, בד,לחם המהנה האחת עם השניה, וקראה זו אל זד: לא כי בנך המת ובני החי! וקול כרוזא קורא בחיל: גזורו!... וכל זד, אפשרי הוא רק בשביל שטרם השכילו לסנל להם שנית את השלמות היהודית, לרכוש להם שוב את ד,"נשמד, היהודית" בשלמותה וטהרתה. כי "הנשמה היהודית" לא תבחר משכנה לא ביהדות לאומית שהדה והמסורה הם לגבה עני ן פרטי, שהרשות נתונה לכל אחד ואחד לרחקן או לקרבן במדד, זעומה, וגם לא ביהדות שאינה מודה בלאומיות ישראל הטהורה והנצחית, אלא ביהדות דתית־לאומית שלמה ומקיפה את כל כחות העם והמבטחת אחדות האומד, וקיומה. כ״ש ד, נ ש מ ה היהודית" תהזור לאכסניה שלה, ופעולותיה יראו בכל המחנות והשדרות שלט, אז תהיינה נם שאיפות ד,תהיה הדתית ואלה של התודה הלאומית לברכה והבחות המאוחדים ינצחו כליל את האויב המשותף j ההתבוללות הדתית והלאומית, שזה דרכו להחליש רפי הרב ביהוד את ה" נשמה היהודית"! זלמן פ־נס. עשו מרכז לתורה! חיי ביבמות אויר ארצך (ר יהודה הדוי). משעה שהלאומיים התחילו לכמש את הארץ וידם נעשית שם תקיפה, התחילו מתרוצצים במחנה ד,הרדים שני זרם־ מהשבה סותרים זא״ז ומתנגדים זה לזד, מן הקצה אל הקצה.