Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 60

■60 ה *' ר 1 ו/ ס ח י ד ו v י פ 1 שאץ עדם מצויץ לקיימו ור־ יהודה היא שמודיע לנו הגפולץ בצו שידו כיפי ד כי בימי ר״י לא היו עדים מצויץ מכל המדינות שהיו חוץ לגבולי א■׳/ ע״ב מסיים המקש! וחנן ר״ם אומר עכו בא״י לגיפץ, וע״ב ר״ט ור״י לא פליני במציאות א• עדים מצויץ לקיימו מעכו אי לא דניתזי אנן, אלא ודאי מתהילת התקנה קבעו עכו לגבול ׳בצפון, ובהא פליגי ר״ט ורי־י, דר״י סכר דעכו הוי בבליל ה״ל ור״ט סבי דהוי בכלל א״י, וא״ב ר״י ור״ם ב״ע מודים דבתהלת התקנה קבעו עבו לגבול ואפי• ר״מ דמיקל לא פלינ אלא כעכו אבל מודה דבבל מתחילת התקנת לחייל תחשב וא״כ האיך התירו דבר שבמנין, וע״ז משני לכי מככל וכנ״ל. כ׳־ה. שאלה. ברא״ש נדרים ב׳ ע״ב ד״ה ותיירות אינשי וכוי וביוצא בזה כשאר דיכתי וכי. מאמי זה אין לו ביאור. ׳; »'תשובה. צדקת בדבריך. אמנם ט יס נזדקרה בדברי הרא״ש כאן ששיטת שלמד, נעתקה הוץ למקומה, וכן צ״ל: "ותו ידות אינשי. בלומר שכה התנא מלשנותן. ביישא דביון דפריש להו כמתניתן היה לו לשנותן ברישא ולומיי שהם כנדרים•. ואית ספ-־ים דנרסי ידות אינשי איירי בהו כלומר מי דבר בהם שהם כנדרים דמפרש להו, וכיוצא בזה בשאר דוכתי לישנא דש״ס ידות מאן דכי שמייד,ו אלא שלשון נדרים משונה." עכ״ל הרא״ש, ולפי״ז הכל על מקומו יבוא בשלום. והנך רואה שתיבות: "וכיוצא בזה בשאר דוכתי לישנא דש״ס ידות מאן דבר שמייהו אלא ׳מלשון נדרים משונה" נשמטו ממקומן ונכתבו למעלה. והנה נלמוד מדברי הרא״ש שלפי גירסתנו בנטרא: "ירות אינשי איירי בהון׳ פירושו הוא כמו בשיא־ חכתי "ידות מאן דבר שטייהו" ולא כפירוש המיוחם לרש״י ופי׳ הר״ן דהוא דהוק מאוד דלא שייך לומר איירי בהון קידם הסורי מהשיא, ואי משום דלשון נדרים משונה, לשון כזה אינו מדוייק כלל, דכיון דמיחס־א איך אמר איירי בהון, אלא ע״ב דאינשי אינו פעל אלא שם דבר כמו אנשים ובפי׳ השני של הרא״ש. ובאמת הפי׳ הראשון של הרא״ש לא גרס "איירי כהון", והרץ לא גרש "הסורי מ־חסרא" דהא פי' "כלומר הסורי מיחשדא". ואי׳כ לני׳ דילן: ידות אינשי איירי בהון הסורי׳ מ־זזשרא, ע״ב צריך לפרש כפי׳ השני של הרא״ש ולפי זה יש למחוק את האות ו הראשונה מן המלה "והסירי׳ אשר בגירסא דילן, ודוק. דפוס ה. איצ קובסקי, בד^ין.