Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. [Seite]

שנה ראשונה. השוך־כפלו תרפ״א חוברת ו. ש. j המרכז המטלטל. אחד מתנאי החיים והקיום של כל אומה הוא, שיהיה לה מרכז מיוחד לאופי, מדיני או רוחני, שממנו תשאב רוח הקודש המיוחד לה כתור כה מעמיד, מחיה ומפריא. עם׳ י הרוב רואים אנו, בי לכל האומות החיות והפועלות בעולם ההויה, יש להן מרכזים כאלה, שבהם יתאחדו ויתלכדו שלשת הסגולות הנזכרות גם יחד. בתקופת האושר של עמנו, בשבתו בארץ חמדה, על גדות הירדן, בתור לאום עומד ברשות עצמו, היה לו ג״כ מרכז משלש כזה. ארץ ישראל היתה בכלליותה זבפרמיותה מרכז לאומי, מדיני ורוחני כאחד בשביל האומה הישראלית. בי רק רק בשבתם על אדמתם, כשהיו בין גבולות ארצם והיו ג״כ גורם מדיני כשאר העמים, שהם לא רק מסובבים אלא גם מסבבים בגלגל החוזר בעולם המדינות, זכו אבותינו לאותה ההפרחה של רוח ישראל, לאותה ההתפתחות של תורת ותרבות ישראל, שכל עמי התבל מתיחסים אליהן גם עתה בכבוד והערצה. במרכז הארצי־ישראלי הלך לו הרוח העברי על דרכו אשר התוה לו יוצרו ומחוללו, הלך והשתכלל עפ״י צביוט ואופיו המיוחד המשתקף בספרי הנביאים, התלמוד והמדרש לכל הסתעפויותיהם. אכל כשרבו בנו הני בריוני, אלה אשר אעפ״י שחיו בארץ ישראל, היו עפ״י נטית רוחם והשקפתם העולמית, עפ״י אופני ואורחות חייהם, למתבוללים קיצוניים, למודונים מאים אשר בל מחשבותיהם והגיוני־ם נתונים היו לחיי העמים האחרים ולתרבויותיהם, והשתדלו בכל מעשיהם להמעיט ולטשטש את דמות הצורה היהודית של עמם הם, לעשות ככל הגוים את בית ישראל, נגזרה עלינו גזרת הגלות עם