Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 104

104 סדר גט ע״י שליח לקבלה. הד שליחותו לשליח אחר ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו להיות לראיה■ ביד השליח שמואל בן יעקב על מנוי שליחות קבלת הגט והכל שדיר וקים. משה בן זעליגמאן עד שמואל זנוויל בן כ״ה מנלי מיץ עד אח״ב יכתבו ב״ד את ההנסק ויחזרו לחתום (היינו לכתוב ההנפק) סמוך לחתימת העדים ממש. וימסרו את ההרשאה מקוימת ביד השליח. והב״ד יעשו להם העתק• מענין מנוי השליחות הנ״ל עם בל השאלות והתשובות הכל כפי שנעשה בפניהם דברים כהווייתן גם יעשו להם העתק מההרשאה ומהנפק ויהיה להם הכל למשמרת אולי יארע נמנום או ספק באחד מהפרטים ויוכלו לעמוד בקל על הבירור. והנה אנחנו לא כתבנו הנפק על ההרשאה נם לא מסרנו אותה ליד השליח מטעם שיתבאר בסמוך. (הערות: יברור שליה •שיהא כשר לשליחות כמו שנתבאי גבי שליה הולכה ולא יהא קרוב הכל במי •שנתבאר. — והיה ראוי לכתוב בהרשאה שהעדים ידעו שהשליה הוא נדול בשנים אך לא מצאתי כן בשום נוסח גם בהרשאה של שליח להולכה לא הוזכר זה). בכאן נעיר בקצרה על ענין שליחות קבלה לפי שהפוסקים לא ביארו לנו בזה כל הצורך. כבר כתבתי דרכינו פרץ והאחרונים אהריו החמירו בש״ק משום שצריך שיכירו בל החתימות של נ, הדיינים ומלבד חששא זו יש לנמנם הרבה להתיר א״א לעלמא על סמך כתב הרשאה ובפרט אם נתפוס בדברי הרטב״ם דבל עיקרו של שטרות אינו אלא מד״ס ואע״ג דמתירין האשד. לעלמא אם מביאה גטה לפנינו התם שאני שהרי■ השטר מוכיח ע׳ ב״ש סקמ״א ס״ק פ״ו ואפי׳ לדעת החולקים על הרמב״ם אין לנו ראייה להתיר דאפשר דשטר הרשאה לא ניתן ליבתב ובן מצינו סי׳ מ״ב ס״ד מצאו בשטר פ׳ קידש פלונית ובו׳ והביא הב״י וד״ט אפי׳ הוא מקדים אין משניהין בו ביון דלא ניתן ליכתב וכיון דבמשנה תנן דשליחות קבלה צריך דוקא עדים ולא מצינר בשום מקום בש״ם שהזכירו שטר הרשאה לענין זה קרוב הדבר לומר דמקרי לא ניתן ליכתבגם מצד אחר יש לנמנם דאפי׳ מכירין חתימות הדיינים מ״מ מאן מסהיד על השליח דהוא הוא דלמא נאבד שטר ההרשאה מן השליח והוא מצאו או שהשליח הראשון עשה אותו שליח וב״מ בב״ש סקט״א סקט״ו וכן בב״ש סקמ״ב סק״ז דש״ק אינו נאמן לומר דהאשה עשאתו שליח על כן צריך עיון דאפשר אם אין מכירין השליח אפי׳ בשעת הדחק אין להתיר וע׳ מ״ש הב״י בשם הר״ש בן הרשב״ץ. מיהו כל זה אם עושין מעשה ע״ם שטר ההרשאה אבל במעשה שלפנינו שאנחנו הב״ד בעצמנו ראינו וסדרנו את כל מעשה השליחות גס השליח והעדים הם לפנינו בזה אין שום צד לאיסיר גם לא היה צורך לשטר הרשאה אלא שעשינו זאת: לתוחא דמילתא וגם טחששא שמא ימות אחד מן העדים שלא ישאי פקפוק בדבר.