Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 82

82 ביאורי מקרא עפ׳י השואה עם?2שרן ערבית. פב כפסוק רדנו (ירמיה ב׳ ל״א), וגס פה פתרונו: עניים המוכרחים לנרע על־ השתה י ם לבקש להם כבר לחם תביא אל ביתך, ובבר הרגישו בזה המתרגם ואחריו הרד״ק בפתרונם: מטלטלין. י״ג. להשיב בחמה אפו (ישעיה ס״ו ט״ו). והרבה להשיב אפו (תהלים ע״ח ל״ח). מלת להשיב בישעיה שם כנראה אין לבארה במובן שוב או השיב המורגל בינינו כי אין לו שום טעם פה. וע׳יב אדמה שיש לפתרה משרש שיב בערבי בסי״ן, ובהמשקל הכבד מטלה זו יש לה ענין: שילוה בלי שום מניעה וגדר. ומושי זה מתפרש היטיב במקומנו, והנביא דיל: כי ה׳ בא לשלח חרון אפו בלי שום מניעה. ויש להעיר כי כבר הה׳ בארסה דל פירש מזה הענין גם הפסוקים בירמיה ה׳ ד׳ וה׳ ששם ג״ב למלת שוב ושובבה ומשובה מושג השילוה, כי לא ישים העם שום גדר ורסן לתזנוחו ונותן שילוח לכל תאוחיו. וכמו״כ יתפרש לפי דעתי הפסוק והרבה להשיב אפו בתהלים ע״ח ל״ח וענינו, כי אלהי הרחמים אעפ״י שכבר שפך הרבה פעמים את חרון אפו על העם בבי׳ז לא יעיר עליו את כל חמתו כי אם יכפר בעד עונו. — והנה הרד״ק בישעיה שם פסוק ט״ז מביא דעת אביו הרי״ק בי הוא מבאר מלת להשיב מעגין שביבים והיה פתרונו כמו להבעיר, אך ביאור זה הוא זר מאוד לגזור פועל משם־דבר שביבים, וגם אז היה לנקוד להשב, כמו להסב, תחת להשיב. י״ד. ובארץ שלום אתה בוטח (ירמיה י״ב הי). לפי ענין הדברים בפסוק זה לא נוכל לסתר המלה בוטח מענין בטחון כי ההמשך דורש מאתנו שמלת בוטה תהיה מקבילה אל מלת וילאוך בראש הפסוק. ע״ב ארמוז פה אל דברי בלשן קדמון אשר שמו כמעט לא נודע בספרות עמנו, והוא החי הפרסי ר׳ שלמה בן שמואל החי בעיר גורגאנג בטורקעסטאן ובשנת ה׳ צ״א לב״ע חיבר שם ספר גדול הכמות ורב האיכות וקראו אגרון או ס׳ המליצה לבאר כמה וכמה עניני דקדוק ושרשי מלין, והח׳ המנוח ב״ז באכער פירסס את טיבו והציע לפגעו הרבה דוגמאות מתוכו בס׳ דו״ח לביה״ם לרבנים בבודאפעשט משנת תר״ס. ושם פירש הבלשן הזה מלת בוטח במקומנו עפ״י לשון ערבית ששם ענינו: נפל לארץ, השתרע. ולפי״ז יוק היטיב ענין הכתוב ופתרונו: בבר בארץ שלום ומישור אתה כורע לנפול ואיך תעשה בגאון הירדן, ששם מימיו עמוקים ועל שפתי שם ישנן היות רעות הרבה, כפי שסיפרו לנו הנוסעים בארץ הקדם [והשוד, לזה גם בירמיה מ״ט י׳ מ]. והנה כבר המהדגם העתיק: את מתכטח ונפיל. ועוד מפרש אהד מ; הקדמונים, והוא ר׳ יוסף ן׳ נחמיאש, אחד מתלמידי הרא״ש, בפי־ על ירמיה (הו״ל הח׳ משה אריה באמבערגער בס׳ השנתי של החברה לחכמת ישראל בפפד״ט שנה ix) מפרש מלת בוטח פה עפ״י רעותה הערבית בענין ע.י.פות, אך תפשת* בהמלונים ללשון הערבית ולא מצאתי שם מלת בטח במובן זה. (עוד יבא.) המו״ל: ד״ר י. ו ו א ה ל ג ט ו ט. העורך : ד״ר ׳8. גרינברג. דפוס ה. א י צ ק ו ב ס ק י, ברלין.