Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 48

עוד רק בארצות מזרח אירופה. שמה למד בהתמדה ושקידה נפלאה ב׳ שנים. במשך הזמן שמע לקה נש טפ* הגאון החכשברנאים הרב הראש־ שבהמבורג. —"החכם" ההמבורגי הפריא את כל שדה ה״אגדה" ובאר את תורת ה,דינים" ע״י התעמקות בהירות המחשבה האנושית העיונית . . . ובישיבתו של הגאון באלט־נא, התעמקו בעמקי ה״הלבה" חשפו אוצרותיה וחרדו את הרוה המדעי ע״י בהירות מיתח־ית בהגדרת המושגים של ה,,שלחן ערוך,‘). ההגיון והפלפול התלמודי מצד אחד והרומנטיות המדעית־ חקירתית מצד השני, שעלו בעת ובעונה אחת על נפש הצעיר המתמיד שעתיד היה להיות "נדול בישראל", והכשירוהו לדרכו •מהלך עליו אה״ב באמץ לב. בשובו לעיר מולדתו, השתלם בלמודי בית שפר תיכיני והצטיין ביותר בחכמת המתמטיקה, ואחר זמן קצר עלתה בידו לעמוד על הבחינה ולקבל תעודת כניות. בשנת העשרים בא ברלינה וילפוד בהאוניברשיטה פילוסופיה, שפרות, שפות שמיות ומתמטיקה. "במשך ימי למודו, משפר אחד מתלמידיו. היה על רבנו, ללחום מלחמה קשה את צרות החיים. אביו מת עליו באביב ימי עלומיו. אמו היתד. בדחקות. היו ימים שלרבנו לא היתד. גחלת להמס הדרו; במשך החרף הקשה ישב ולמד בחדר קר, פעם קורא וכותב, ופעם מתהלך בחדר הנה והנה. כדי לחמם מעט יצירי גוו הקפואיםמקור, אבל בדוה עשוי לבלי חת, בהתמדה ושקידה שלא פשקו".1 2 *) אבל בקשי יומו שלחה ההשגחה לבחיר בניה זה עזרתה מקדש ע״י העשיר הנדול דרחים ומוקיר רבנן, היועץ למסחר רבי יוסף הירש, ראש בית המשחר הידוע בהלברשפדט, שנתן בו עיניו ובחרו להיות חתן אחותו. ע״י מאורע מאושר זה שבחייו, הושרו ממנו בל הדאגות החמריות ויכול היה ללמוד תורה וחכמה מתוך הרחבת הדעת. אכל אם סרו ממנו הדאגות החמריות, הנה דכאו את נפשו עוד יותר יסודי הנפש על ההרבן הרוחני שהתגבר מיום ליום במחנה ישראל באשכנז. בגודל אהבתו לתורתו. דתו ועמו וכל הקדוש לו, היה לבו שותת דם למראה הפרעות שנעשו יום יום ממרשיעי ברית והשמות שהשבו בקדש ועי בריוני הכהים ליקהת אם והמורירים את היהדות לדיוטא התחתונה. המצב הנורא ששרר אז תאר הוא בעצמו באחד מנאומיו בדברים אלה: הימים ההם היו ימים רעים מאוד ליהודים שומרי אמונים שבאשכנז. תשעים ממאה בני הנעורים אשר לכנסת ישראל באשכנז היו בוזי התורה ובוגדיה, והמעולים שבהם היו אלה שהתיחסו באדישות נמורה אל היהדות. חרפה ודתה, בנוגע ליהדות, ואפילו רק בקריאת השם, להראות על מוצאו ויהדותו. ך,יה בעל תרבות ולפנות עורף לכל היהדות, נראה להם כמושג אחר. קנאות הרדיפה של בעלי התקעים, עברה נבולים שאפילו ימי הכינים עם 1j Rabb. Dr. M. Horowitz, ..Jüd. Presse4‘ Nr. 27, 1899 2) Rabb. Dr. Cohn: Rabb. Isr. Hildesheimer. Persönliche Erinnerungen. Jahrb. f. Schweiz 1920 S. Ü9.