Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 7 (1920)
- Issue
- Heft 5-6 (Mai 1920)
- Date
- 1920-05-01
- Page
- Seite 46 (sequence 2)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 61% known words query
- IRI
…/2292929-2292996--04319-2297602- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
46 מצדיק הרבים. מו שהיתה הגורם הבי נכבד בהתרקמותה, התנצרותה ותחיתה של יהדות זו; אישיות שפעולתה היתד, כל כך עצומה ומתמדת, עד שבצדק נוכל לומר עליה, שהיא היתה דוה החיה באופני התחדשות היהדות החרדית המערבית ומכוננה. חכם אנגלי ידוע אמר שלפי דעתי, יהירי סגולה, אנשי הרוה הענקייש "הגבורים", הם הם יוצרי ומחייבי ההיסטוריא ומאורעותיה, גורמי השלתשלות המקרים ובוראי התקופות ודעותיהן. אמנם יש מי שחולק ע״ז ואומר שאין גם הגאונים ובעלי הכשרון הכי מצוינים בי אש בני ה,,סביבה" ודורם, משובב־ם ולא ממכבים, ואי; בפרט אלא מה שבכלל. אבל בזאת לית מאן דפליג, שאם אין גאון הרוח יוצר תקופה דוקא, הנה לפעמים לא רחוקות "כן" התקופה ממרת קונו יש בו להלחם נגד זים הזמן, להטותו אל אשרי יחפוץ הוא, ולקבוע לו תחומין וגבולים לא יעברנם. ולא רק זאת אלא נם לכבוש ביד חזקה את רוח הזמן, לו גם לפעמים אפש קצהו, תחת רצונו ונטיתו, לעשותו למלאכו עושה דברו, ועי״ז להטביע חותמו על מהלך הדברים ותוצאותיהם במדד, מרובה, שרק דודות יבואו יכולים להשיג ערך גילה וטיבה. וכדבי־ הזה נראה גם בתולדת היהדות החרדית המערבית ומחולליה. בתחלת חמאה הי״ט למשפר ד,יגיל, הקיפה סערת הזמן את בית ישראל במערב אירופה ותאמר לקעקע אותו עד היסוד בו. נתאמתו דברי המשורר בקינתו על בית המדרש: אבן אבן תשמט ותכה לרסיסים, עמודיך יתפלצון כולך עוטר בנשים. (ח. נ. ביאליק. על כה בית המדרש). זאת היתה תקופת המתפנה, תקופת ההתנקשות ביהדות המסורתית שבמשך איזה עשרות שנים כמעט אפסה תמה כאלו נגזר עליה כליה מן השמים, ולא קמה עוד רוח באיש. הדור הישן שנתגדל או שיאה עוד את החיים היהודיים המקובלים חלף עבר, ובי; בני הדור החדש של אמצ: המאה שעברה, נמצאו עוד רק מתי מספי אשר דוה ישראל סבא עודדם ונשמת היהדות המסורתית הייתה אותם והלהיבתם להתחיל במלחמת מגן נגד הרוה הד,רש שטנפש ועד בשר כלה בבני עמנו המערביים. השעה ודתה כבר, ביביי הפתגם, השעה השתים עשרה, ואם לא נחתם נד* דינה של היהדות ההי־דית לעבור מ; העולם, צריך היה שימצאו ויראו סיף בל סוף מתי משפ" הנאמנים לדגלה, אנש־ם חכמ״ם וידועים אשר שאר רוח ואומץ לב להם, לצאת המערכה, לחרוף נפשם בעד הצלתה של נשמת העם הגועת לעיני בניה — מחריביה. להיות בין גואליה המעטים ולוחמי מלחמתה של יהדות זו, התעורר אז צעיר אחד נלבב אשר ע״י גודל תורתו, וחכמתו ויראתו, מעשיו והליכותיו בקדש נודע אח״ב בבל קצוי תבל ושמו נהרת באותיות זהב על לוחות דברי ימיני, ה״ה הגאון רבי עזר יא ל הילדסהיימר, זכר צדיק וקדוש לברכה. זה האיש שזכה: ,לשובב נתיבות היהדות התלמודית ־ ההיסטורית בכנסיות ישראל שבאשכנז