Jeschurun · 1920-03-01 · Heft 3-4 (März 1920) · p. Seite 21

121 הגאון• כא קרועה ושסויה♦ ודמיונה כספינה המטורפת בלב ימים׳ הלוחמת עם הגלים הסוערים מכל עבר׳ וחסר לה קברניטה רב החובל׳ היודע לכוון נגד הרוחות והסערות׳ הגלים והתהומות השואפים לבלעה חייםז איש שבחכמתו הרבה׳ במרץ שלו והתמכרותו שאין יודעת קץ וגבול׳ רפיון וחיל׳ יכול הוא מצד האחד׳ להשפיע על אנשי האניה הנואשים ורפי הרוח ומצד על המלחים המדיבים זה עם זה על אופני ההצלה שאפשר לחשוב אודותם׳ לעוררם לעבודה משותפת המתאמת למצב השעה׳• השני עבודה שבכחה להציל האניה עם כל אוצרותיה ולהביאה אל חוף שקט ובוטח שאליו הם חותרים• ברגעי יאוש והתיאשות אלו׳ יש שאנו מוצאים טפה של נחמה בהביטנו לאחור׳ כשאנו מדפדפים בספרי זכרונותנו׳ במגילת יוחסים שלנו׳ ומסתכלים בזיו קלסתר פניהם של גדולי הרוח הענקיים שחוננה בהם אומתנו בדורות שעברו• באותן האישיות שקמו לנו מתקופה לתקופה׳ אשר היו למאורות גדולים ברקיע שמינו החשוך׳ שהאירו את דרכנו האפל׳ והחיו את רוחנו המדוכא׳ שלא פעם הצילו אותנו ואת תרבותנו מן הכליון וההתנונות ויהיו לברכה בקרב עמם וזכרם נערץ ונקדש בפי רבוא רבואות מבני עמנו דור אחר דור• אהד האישיות הכבירות היותר מפליאות׳ והיותר מצוינות שעמדו לאבותינו בתקופה רבת ההתרגשות והתנועות׳ אישיות שהשפיעה לטובה על חלק גדול וחשוב מעמנו והתבצרות תרבותנו׳ היה בלי ספק איש ־ הפלאות׳ הי חסיד הי ענו׳ רבנו אליהו׳ הנודע וחי בפי בני עמנו בשם הגאון מוילנה• "היחיד המיוחד שדורות רבים לפניו ולאחריו לא קם כמוהו" (ש• י• יצקן: ד אליהו מווילנא. עמוד 25> אשר ביום א" דפסח השתא נמלאו מאתים שנה להולדתו• הסופר הנודע ראובן בריינין במאמרו המצוין: הגאון מווילנא (ממזרח וממערב׳ כרך ד•) כותב: "לא רב׳ אב בית־דין׳ לא ראש ישיבה׳ פרנס הדור׳ לא עסקן בצרכי צבור במובן הרגיל ולא "שר וגדול בישראל" היה׳ כי אם "גאוך* זה שמו וזה זכרו בפי העם ובלבו• לא הוא בעצמו נטל לו את הכנוי הנעלה הזה* לא רבנים׳ סופרים או אחת הקהלות עטרוהו בעטרת כבוד זו׳ כי אם כל העם מגדול ועד קטן• שם "גאון" סתם נתן רק לרבנו אליהו בן רבי שלמה זלמן מווילנא• אהד הוא ואין שני לו•״ - הדברים המעטים האלה מציינים בצדק את מעמדו של גדול ישראל זה והערך שתפס ותופס בחיי עמנו ודברי ימיו• אלא שהם דורשים השלמה• האמת ההיסטורית מעידה שבעיקרם הדברים האלה נכונים׳ אבל היא מגדת לנו גם כן׳ שהגאון הזה ה נ ח ב א א ל ה כ ל י ם׳(עיין קריה נאמנה עמוד 134 במכתב הגאון לר׳ יונתן ווייבשיץ)׳ היה באמת יותר מרב ואב״ד׳ הרבה יותר מראש ישיבה ופרנס דור מן המדה הרגילה׳ כי הוא היה׳ לא עסקן בצרכי צבור פשוט׳ או שר וגדול ההולך אחר השררה והפוסע על ראשי עם קודש לא• הוא היה יותר מכל זה• הוא החסוד הצנוע׳ הבורח מכל משרה וכבוד׳ איש הלבב הפשוט והעדין׳ גאון הרוח הנפלא׳ היה בסוף ימיו מנהיג הדור היחידי בארצות רוסיה המרובות באוכלסי ישראל• ואלמלי הוא מי יודע מה היה ללמוד התורה שהועם ע״י הפלפולים והחדושים המסובכים והרחוקים מן הכונה הפשוטה אשר שררו