Jeschurun · 1920-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1920) · p. Seite 9

9. ישרון בעולם׳ בשביל כך כל מה שהכניס אל הקולטורה האנושית לא היו אלא ערכי־דת• הדתיות היא השורש של כח יצירתו וכל מה שיצר במקצוע זה היה מקורי וגדול באמת׳ ואם נכונים הם עוד ימים פוריים ליצירה יהודית אז עתידה היא לשוב למקורה ולטבעה — למקצוע הדת• ב* בשום דבר אחר אין המקוריות היהודית נבלטת כ״כ כמו באופן גלוי של הדתיות שהיא מזדעזעת בפני ה״סודיות" של חליפות־הדורות לא פחות מבפני הרז הגדול של הקוסמוס• מסמניה המובהקים של דתיות יהודית הוא היחס שלה אל ההיסתוריא של הדת או שמושה בהיסתוריא זו• תנועה דתית בין היהודים שאינה נסמכת על העבר של הדת ואינה רוצה להיות חוליא נוספת לו איננה אלא חקוי• הדתיות המודרנית של ה״מערביים" שלנו אינה מוכיחה כלום• אלה הם רק בטויי הרצון ולא יותר• דלותו של כח יצירתם מעידה שאין כאן אלא געגועים אל הדת אבל לא דתיות• דתיות יהודית אמתית אי אפשר לה להסתלק מכל מה שנרכש בכה קדושת הדורות• כל מקום שאתה מוצא בהיסתוריא שלנו אישיות דתית גדולה הנך רואה כי קיום המצות היה לנקודת- המוקד לרגשה הלוהט• האדיקות במצוות לא רק שלא עצרה בעד המעוף החפשי של יצירתם׳ אלא סייעה להעראת כחותיהם ההבוים וללידת כהות חדשים• דווקא תקופת האדיקות המעשית הכניסה לאוצר־מחשבותינו הדתי עשירות מופלגת׳ כמו שתעיד ע״ז הספרות הרחבה של דרשת טעמי המצוות• מצב של קיום מצוות יבש׳ קפוא ומשומר לא האריך ימים בתוכנו• תמיד היתה רוח באה ומנשבת חיים בנפשות ותנועה בלבבות ומאידך גיסא לא היה מקום בתחומה של היהדות בשביל דתיות ערומה מן המצוות׳ בשביל דתיות שנפשה לא חוצבה מהר הקודש• כל הדתיים שלנו היו מדקדקים במצוות וכל המדקדקים במצוות היו בעלי נפש דתית• אמנם כשראתה החסידות׳ כי קפא הרגש הדתי בלב ישראל עמדה וקראה להתחדשות ולתחיה׳ אבל היא ראתה את סבת הקפאון לא בשעבוד המסורה אלא ברשלנות הפנימית׳ לא במשא האברים אלא בקהות. הנפש׳ לא בשפעת הירושה הישנה׳ אלא ברזון הדור החדש• ולפיכך אנו רואים שעם כל תוהפה של ההסתערות הנפשית שעוררה החסידות ועם כל רגשנותה של לבה ההומה הנה לא נפגם מטעמו של המסור ולא הופחת מערכו של המקובל אף במשהו אצלם• זהו כחד. של הדתיות היהודית שהיא זורמת בנפש היהודית כמעין חי שאינו פוסק וזהו כחן של המצוות ששומרות על מעין זה בפני היבשת ובפני הדלחון• ודאי שהחסידות האירה את המצוות מאור חדש ובהבנת טעמי המצות חדשה דברים שלא שערום מקודם׳ אבל במצוות עצמן ובקיומן לא שנתה אף כקוצו של יוד• ההיסתוריא של הדת שלנו מראה על התפתחות מרובת הגוונים בנוגע להשפעה החוזרת של המצוות ויחס הדורות אליהן; ודאי שאי אפשר להשוות את הפילוסופיא של פילון והרמב״ם בדרשת טעמי המצוות עם הקבלה העיונית והמעשית שדרשה אותן המצות בפנים שלה׳ ולא הרי זו האחרונה כהרי החסידות I