Jeschurun · 1920-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1920) · p. Seite 2

2. ה״ישרוך בעברית► בי ישראל ואפילו מפיות חכמיהם וגדוליה: ארץ׳ שהשפה העברית נכרתה בהן מפי ומפי המשוטטים לבקש לדעת דבר ה,׳ םימץ רע הוא להם בידיעת התורה ושמירת מניניה. כמחזה הזה ראינו בהרבה תמופות של דברי ימי עמנו בארצות שונות ובזמנים שונים וסימן לדבר בזמננו: "המזרח והמערב/ במערב אירופה הלכה התורה בדורות האחרונים הלך והתמעט׳ הלך והשתכח׳ ובאותה המדה ואולי עוד יותר׳ כלתה ידיעת השפה העברית ושמושה« עד שאפילו "חכמת ישראל"« שלמחה׳ במובן ידוע׳ ממומה של "תורת ישראל"׳ כתובה לועזית׳ כאלו לא אל בני ישראל דבריה אמורים♦ לא כן הדבר במזרח אירופה♦ שם התגברה בדורות האחרונים ידיעת התורה וההתעסקות בה׳ גברו החיים היהודיים במלוא היקפם׳ ועמה ם ועל ידם התפתחה השפה העברית באופן אשר לא פלל איש♦ ולא זו בלבד אלא דוקא בזמן האחרון׳ כשרוחות מצויות ושאינן מצויות פרצו בחומות "תהום המושב" והביאו לידי תמימה גדולה בחיי עמנו׳ ובמקצת גם לידי בטול תורה׳ דוקא בדור פרוץ זה׳ בדור רפיפות הדת שהקיפה גם את בית ישראל׳ נתעשרו בני עמנו שם בהתעודדות אחת משלשת המגולות העתיקות שהגינו על אבותינו עוד בארץ גלותם הראשונה: הלא היא תחית שפתנו העתיקה♦ במזרח אירופה שלמוד התורה עדיין לא עומם בו׳ קמה השפה העברית לתחיה׳ ותיף ותעדה הוד והדר כבימי עלומיה בדורות הנביאים והחוזים ששפרוה׳ טפהוה וגדלוה׳ הרו והנו׳ כתבו־־וקבעו בה את דעותיהם הנשגבות העומדות לנם עמים♦ בארצות מזרח אירופה׳ ובזמן האחרון׳ בארץ עברנו ועתידנו׳ השפה העברית הנה כבר גם שפה היה♦ שם איננה עוד׳ כמו שחשבו עד הימים האחרונים גם רבים מגדולי עמנו פה במערב אירופה׳ שפת ספרות מדורות קדומים׳ שהד קולה לא נשמע בשוק החיים♦ שם חדלה השפה העברית להיות הומר ארכיאולוגי שחכמי העמים עושים בו בלהטיהם על שלהן הנתוח ככל העולה על רוחם♦ הדלה להיות שם שפה *טתש כחה ונם ליחה׳ שנדונה לכל היותר להתכווצות בד׳ אמותיה של ההלכה - מצומצמת גם היא — ובעבודה שבלב זו תפלה♦♦♦ שגם הי צריכות היו בארצות המערב לאט לאט להכנע תחת "ההכרח אשי לא יגונה" להשמע בכל לשון שאתה שומע♦♦♦ המכנה האיומה הזאת עם תוצאותיה הנוראות׳ והעלבון הנורא הזה שרחפו על שפתנו חלפו עברו ♦ בזמן האחרון זכינו כבר לשמוע צלצול ניביה וקול מליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות׳ בבתי הספר ובבתי המקרא׳ באספות עם ובמקהלות פומביות בלשכות וברחובות׳ לא רק בתור שפת הספד אלא מעל שפת־ אנשים׳ נשים וטף׳ בהשתמשם בה בתור שפה חיה ומדוברת׳ והשפעתה נכרת בכל החוגים ♦ אין כאן המקום להראות על סבות׳ גורמי ומניעי התחיה הנפלאה הזאת׳ שאין דוגמתה אצל כל עם ולשון♦ אין כאן המקום להאריך בכתיבת תולדות ההופעה הכבירה הזאת בחיי עמנו דוקא בימנו׳ ימי הירידה או החולשה של היהדות׳ שאמנם מאמינים ובטוחים אנו כי ישונו לטוב — אלא להעיר על העובדא המשמחת׳ שבעקב למוד התורה במזו־ח אירופה׳ באותה המדה׳ שכמעט נתקיים בהם באחינו שם׳ "וכל בניך למוד* ה,"׳ באה גם התחדשות שפתנו וקימתה סעפי־ שפלותה׳ ולא רק שלא אפקוה מבי מדרשא׳ כמו שעשו אחינו בארצות המערב. אלא אדרבה התעודדה וכבשה תחת ממשלתה נם את השוק והחיים החולוניים♦ והדביי־ם הגיעו ליד־ כך שינס כאן במערב אירופה׳ במקומות שרבים מבני ישראל המזרחיים נסחפו אליהם בז־־ם הזמן במספר הנין׳ והמושפעים החלו להיות משפיעים׳ התחילו להרגיש בהופעה נפלאה זו ולהתיחם