Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1919-01-01 · 1/3 (Januar-Juni 1919) · p. Seite 30

30 השכיל שיצום הוא נסוך. ולא במקום •מפריץ לרחבה קא׳ כדפי׳ כקו׳ דאי תימצי לום־ אפיתח׳ [![ דשכיל ט׳ כדקא־ כסמוך ליע:*ר לח״א אפ*תח־|!| דימכיל נו׳ דקא אחו j!| נמלי . . . מחיצות הנורא. אע״ס ׳מרחוק ד׳ טפחים ידם ־י׳ לעיל. ועוד דלא היה מיעיל שם לחי שהר* פ־יץ במלואו גש לרחכח ואין לחי מיעיל למחיצת •מל *׳ אלא אס׳ אכיי ליעכיד ליה לחי אש־תה׳ דימכיל כמקום •מפמץ במלואו ליחכה פחות מי־ מנו דמהניא לשכיל לטלטל כתוכו שהר• דיורין היא(!| כו מהניא נמי לרהבה לימודיה מוקף לדירה. וכלא מנו לא מחני נדלדל דהתש הייא מחיצה חיץ לימכיל ומהבית כולם. אכל הכא אין מחיצה זו אלא מפרש׳ כין •מכיל לרחבה. איל רבא יאט־* לח* מועיל לשביל ימל כרמים דעלט׳ כפי׳ הקו׳ |דף כ״ט| באורייתא לא קנים. ושכיר׳ ליה לר־ מאיר דהחימי דאוריית כדאט־ לקט■ בפי׳ |ל״ה:| מפד נחש פי׳ בקו׳ איש •מל •מיף הבצל. ור ה פ*׳-העמיד יממתענל ברא־מ׳ כמין נבעול ומתקכץ בו הזרע של בצל אותו עמיד נק־א נהימ. ור״ת היניה בפי׳ רש״י כתב ידו מקום הזרע מימירצין(׳וי) י׳,' מבפנים כנתש• האי שיבי■ טק■ ומי׳ט סוסל את המקוה. אע״ג דאט־ |כ]פ״ק דמכות [־ף נ׳| ד״ן מזינ איני פושל את השקיה. אפי׳ כימיש בו כ׳ לונין מים •מאיבין מימים דהט־א פז־נא מיקי• •מאני שכר דכל עיקיו אינו אלא ממש. כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית• מיממע דכוש •מל ביכה טעון מדג׳ וכן מימטי בם׳ המוכי סירות |כ״ב צ״ז:] |י|כם׳ שלשה ׳מאכלו [כיב׳ נ״א.| ואין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. ותי׳ דבההי׳(!) סירק׳ נופי אשיי׳ עימרה דביי׳ נאמרו בכוש של ברכה דצריך שיהא ה*. ותירץ רש •י דחי דקא׳ היינו שיתנהו בכיס [זה] דמביבין בא לאפוקי ימלא יפזנני בכים זה ויתנהו בכיש אחד יממכיכין בו. אכל אם מזגו אחי כך בכיס20 עצמו •ממכרכין ט אין לחוש... וכבי־ בת האיץ מוזגו כראוי כדאמי בסר׳ ג׳ שאכלו שמושיף בברכת הארץ. והיינו מים ולא כמו ששי׳ •מש בקו׳ שמוסיף יין. ובעמך בפי׳ עשר פי׳ דחי הייני עד על האיץ ובברכת הארץ מוזנין עליו מים מפני •מהוא יין הי דק*מ׳ לן בברכות נותן לתיכו מיש אם הוא יין ח*. דהא אט׳ 21 מודים חכמים לר׳ אליעזר בכים של ברכה •מאין מב־כין עליו עד שיתן לתוכו מים עד כאן לימין עמך. ורבי־ משולש מנרבוגא פי׳ דחי דקא׳ ח* אטם קא*. [ע״ג1 [דף ל.] [כט זו עלי אץ1 מערבץ לו fü. [יתימא אמא• נקט בהא• לשון] נדר ובהאי [ע״ד] לשו׳ שבועה דבשכועה עצמה הוה ליה לפליגי נץ אט׳. שבועה] [שלא אוכל לימכועה .fa. R שלא אהגה. ולקט־ נמי דטפליג בין אדם אושי עצמו באוכל [דהיינו שנועד, .a. R] לאוכל הנאסר על האדם דהיינו קונם. דבין כשבועה ובין בקונם מצי משכח תרודיהו בין אט׳ אכילת כיכר זו עלי קונם או הנאת כיכר זו עלי קינם. ולקט׳ נמי גבי רנה ורב יוסף דמצות לא ליהנות ניתנו ואין מעיבין .imverätUiuUicli משותץ ,מעורבץ oder [גשורצץ (19 •ד .18« »2« (1ג .8*n וכזס [בכוס (20