Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1905-01-01 · 1 (Januar-Februar 1905) · p. Seite 27

;27 14 אשר לאל לבדו לו היכולת ולרופא יש כדי! להחלים לבוש רופא לבש ועטה מעילים בהקרב פני שרים וחולים ידמו האנוש חולים אונייה [אדרי] בלב ימים והרופאים מנהלים והתכונן פני חולה וטופתיו ותשפוט בבקרים העלולים כשפתות חכך תחליק אטדים כאור פנים לתלים ושפלים ואל תפצח בנדר פה ושפה עדי ישקול לך כסף שקלים וכלשון הסרך תשא משלים ובימין צדקך תתן נעימות עבוד אליו עבודת שר ומושלים ואם מופתיו בעיניך ישרים ותתנהג בטוב. מאכל ומשקה כפי תמצא בספר מאכלים והשטר ברוחך אל חכהל ואל תדור להנביה שפלים אשר תכר ליצחק רב פעלים חנה [!) כחם והתבונן בחבור ואל תדור לרפאות או להועיל ודע כי אין בידיך להשלים 15 לכל נוף מחלה ילבש כמדו קרב וראה תשובת בצדו בספר זה לטראשו יגלו ארוכת וגם עזר כננדו ־ אמת אם יאבדו ספרי רפואות ילטדך להואיל זה לכדו. 16 לכל תלה (אדם) תהי נודר לשרת כחכמתך ואל תדור לרפא (לרופא I); ארוחתך שאל ושכר עבורה (ארוכה) ואם ימות ואם רפא ירפא ואל (ולא) תאבל ואל תשכב (תשתה) בבית וטראותך יהי אליו למרפא ותשאל פי שנים לו בקומו והשען כמשכון (כמשען!) לא בעל פה עבוד שרים (זרים) למזור או למרפא (למקרה) ונדבתם כמו מלקוש (מטר) תצפה ואם(ויום) חחעל(תקרב) לשרת(למרפא) בגבירות אד תעדה (תעדי) עדי זהב. וישפה.