Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1905-01-01 · 1 (Januar-Februar 1905) · p. Seite 26

26 יעיד בי צור הסיר ■ נגעי גומל טובות על כל נוצר אומר כי־ אין דברי אסור קיימין בהיותו נאסר אם נדרתי אין כאן נדר אם אסרתי •אין באן איסר. הותר נדר מעיקרה בשתית יין ואכול בשר. על כן חכם לבב המר. אשר יועיל יאכל וטטתוק ירק יהי נשמר. 8 אומו אל נא.אראה רופא שואל מורהו נפי מוסר 8הנה שמן שואל שכר עת אראהו כחי נמר אמנם כי אל רופא חנם נותן לחם אל בל בשר רופא חוליו אך לא..(?) עם מלאך רופא מי מיצר(?) המר בעת יועיל מתוק ואם הוא מר אבל בעת יזיק מחוק מאד יטר זכור בי משפט רופא במשפט (עיין 11 כבוד רופא). 9 לי׳ יצחק בן אלחדיב. וענו רופאים כי גב זקנים זטן עות ומי יובל לתקן. הלך לרפאתם תראו נשלם גלות אדום יון. סף תם כבל. 'זמרי■ בי משפט רופא כמשפט ־ חתן עברי אשר הקדיש קרואיו ועת באו במו נשיא מכובד ועת צאתם כמו יתום ואין אב. 10 11 זקנים שאלו רופאים היוכלון לתקן נב טעית הוא בזקן יחנו(רונו) ברנה רק יושבי חבל מתים ראו יחיו רופא אצלם כבור רופא ומעלתו באביב ובל סיון ובל תמוז.ובל אב אנוש דע לך והתבונן ודע כי באלה יחליא השם ברואיו 12 עוד לו (לד׳ יצחק בן אלחדיב). בים הטלא יבריא חולה אך חסרונו מכה קשה לא תועיל בה חכמת רופא. ומכחיש מפורסם דברים אשר שם אלקים כמשפט ורפא ירפא. 13 ישטץ כחוש יחזיק רפה כסיל בז לרופא ולא לו יצפה וחולה בטבע ארוכה ומרפא