Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1902-11-01 · 6 (November-Dezember 1902) · p. Seite 188

— 188 ליה עבדי בישי בתר דעבדין מתמלכין, שמו שמים הנעשה נבלה כזאת בישראל בדוריבו. והנה קובלנות וזעקת האלוף הנ״ל וכבוד משפחתו עלתה באזני ובאה בחדרי בטני; לבי ומעי המו בקרבי, כי פחד קראני ורעדה מלחוות דעתי בזה לדינא ואפן בתחילת מחשבתי בסעיפים מחזיונות ל״א ל״א כי רוח על פני חלף רוח חכמים אשר אמרו שאין להשיב דיג' לשואל אפילו בדרך משא ומתן אם לא שהוברר מם צדדים ושמע טענות שניהם ואפילו בדרך א״כ לא יכתוב כדאיתא בתשובות בר ששת ז״ל כ״ש כי נער ובער אנכי ולא הגעתי להוראה וק״ו בנו של ק״ו שיש שם סביב וקרוב לה בית הוועד הגדול חבורתא קדישתא דק״ק פרנקפורט אשר בידם כלי חמדה ותושיה בסיעת תריסים מלומדה א״ב מה לי ולצרה וגמרתי שלא אשיב אפילו כדמסיק תעלא מבי כרבא. אך זאת הושבתי אל לבי הלא כתיב אין חכמה ואין עצה וגר. וכבר אד׳ל במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ולאו דווקא חילול השם אלא אף הדומה בדומה, כ״ש שיש במעשה הזה כמה חלולים השם להמדקדק בדבר, ויובן מתוך דברנו להבא. וכבר ידוע מ״ש הרשב״א ז׳׳ל בתשובה אם אתם מעמידים הכל על הדינים הקצובים בתורה שלא לעשות אלא כמה שנעשה תורה בחבלות וכיוצא ,בהם נמצא העולם חרב שהיינו צריכים עדים והתראה וכמ״ש לא חרבה ירושלים כר וכ״ש בח״ל שאין דנין דיני קנסות ונמצאו קלי דעת פורצין גדרו של עולם ונמצא העולם שמם כר עכ״ל לעניינינו ואם בעניין חבלות חשש הרשב״א כך בנדון דידן עאכ״ו שהרי משום חששא שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר חזרו חכמים ממשנה ראשונה שאמרו ג׳ נשים יוצאת ונוטלת כתובה כר כדתנן בסוף נדרים וכבר האריך הדא״ש ד׳ל בתשובה על מה שפסקו הגאונים בטענת מאים עלי שכופין לגרש. וכתב ז״ל ועוד כי בעונותינו בנות ישראל פרוצות בזמן הזה ואיכא למיחש שמא נתנה עיניה באחר כר. וכן בתשובה אחרת כתב ז״ל והאידנא בראה העניין בהפוך בנות ישראל בדור הזה שחצניות הן אם תוכל אשד. להפקיע את עצמה מתחת בעלה בטענות לא בעינא ליה לא הנחת בת לא״א היושבת תחת בעלה ויתנו עיניהן באחר וימרדו וכבר האריך ב״י בזה בטור א״ע סי׳ ע״ט ונהי דההיא בנשואה מדבריהם נלמד במשודכת שיש לנו לגדור פרצה זו פן תצא דבר ההלכ״ה על כל הנשים להבזות בעליהן המשודכים/ והיום הזה תאמרנה וכדי בזיון וקצף ואפילו היה אב״ד באתרה היה מקום לכל צורבא מרבנן להציע ולערוך משפטה כמ״ש הגאון מהרש״ל בתשובותיו סי׳ כ״ד והוכיח כן ממאמר שמואל לרב יהודא שיננא רישא בקרירי ורישא דרישך בחמימי כר. ואף דהתם אריב אלמנה קאי מ״מ יש לדמות הך דהכא להתם מצד שיש בזה כבוד שמים ותיקון העולם כמ״ש. כ״ש שאין לה להאי איתתא שום אב״ד ואותם השלימים אשר פגעה בכבודם המה תחת בית דיני ודאי עלי לחרוץ דינה ולחוות דעתי הקלושה כי גדול כבוד הבריות כר. ועוד כל הקודם זוכה סן בערמומית שתיקותא תכנס עם השני לחופה ותפק זממה ומי יבא אחר אשר כבר עשהו ע׳׳כ אמרתי אדון לפגי רבותינו. בקרקע בדרך שקלא וטריא ואשא עיני אל ההרים הגדולים ועל רבותינו שבאשכנז אשליך יהבי המה ישקלו דברי במאזני צדק בכף שכלם הצח והטהור וזה החילי לעשות ולחבר. בעזרת החונן לאדם דעת וסבר. ומעלה כנשר אבר. חנן בם׳ החובל בושת הכל לסי המבייש והמתבייש ופירש״י ז״ל אדם קל שבייש בשתו מרובה והמתבייש אדם חשוב שנתבייש בושתו מרובה ע״כ משמע מדבריו באדם קל שבייש למי שהוא בושתו מרובה מאליו היה המבייש בינוני או חשוב וכן אם המתבייש גדול אפי׳ המבייש ג״ב גדול בושתו מרובה ובס׳ אילו נערות גבי אונס ומפתה תנן איזהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש ופירש״י ז״ל אדם בינוני בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב והמתבייש לפי חשיבתו בושתו ע״כ ויש לדקדק דדברי רש״י ז׳־׳ל נראים כסותרים ומל׳ הר׳ץ נראה כאילו גרם כן גם כדברי רש״י שבס׳ החובל אבל גירס׳ ספרים דידן כולם שווים בגי׳ כנ״ל גם לא מצאתי לשום א׳ מהפוסקים והמחכרים שכתבו גבי חבלה אדם בינוני כי אם אדם קל. וכן פסק הרמב״ם פ״ג דחובל וא״כ חובה עלינו ליישב דברי רש״י ז״ל גם על התנא עצמו יש לדקדק אחר שכבר תנא ליה גבי חבלה שיעור של בושת איך הוא למה חזר ותנא ליה גבי