Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1902-01-01 · 1 (Januar-Februar 1902) · p. Seite 21

21 widmeten Gedichte1), geschrieben nachdem der Dichter Alexandrien und seine dortigen Freunde verlassen hatte, um seine Pilgerfahrt nach Jerusalem fortzusetzen2), bedient sich Jehuda ha-Levi desselben Ausdruckes, dessen wahrer Sinn aber dort weniger zu verkennen ist. Die betreffenden Verse lauten: התנכרה שבת ומעדניה אלי ולא אביר הדר פניה איך ושלו לבי ואיך ייטב ביום לא אחוד. ציון ולא בניה: Kaufman bedauert in seinem Aufsatze ״Juda Halewi und seine egyptischen Freunde“ 3), indem er von Ahron Alacamani spricht, ״dass unsere Literaturgeschichte von dem Namen des ägyptischen Sängers,, schweigt und kein Vers seiner Dichtungen sich zu uns herübergerettet hat“. Es scheint demnach, dass er unseren Ahron nicht identificieren will mit Ahron Chaber, dessen Stücke Zunz zusammenstellt4), vielleicht weil er in חבר einen Ehrentitel erblickt, den sich Ahron im Acr. meht beigelegt hätte. Lansdhut hingegen5) nimmt diese Identification ohne Weiteres an, vielleicht auch Geiger6) und Steinschneider7), während sie Sachs8) als ״wahrscheinlich“ hinstellt. Ich glaube, mich der Ansicht der Letztgenannten anschliessen zu dürfen und teile hier nach Ms. Berlin 4° Nr. 576 eine Dichtung des Ahron Chaber mit, die bei Zunz fehlt. Sie lautet: לחיבים טובות תוכו לשנים רבות: ואל ההודאות תבענה אזניך קשובות: לעין רחמיך יקרב לעת צאת השיבות: ועוד לא לחטוא נעץ והוא יקום על נדיבות: את גומל מערבות כשר עמך נדבות אלהים צבאות שוב נא שפתי׳ תהיינה הצמא לישע רב ובא לשאוב לעת ערב רצה מפחדך רעץ ונדיב נדיבות יעץ ») Ms. Oxf. 1970, I Nr. 86. 2) Die Ueberschrift lautet: 4•וגאב ען אלחבר פי בען אלאחבאת; סקא. 8) Monatsschrift, XL, 421. 4) Ltg. S. 537. •) a. a. 0. (sub ר׳ יצחק הכהן החבר). ®) a a. 0. ד) Verzeichniss der hebr. Handschriften in Berlin (I) 119, Anm. zu Nr. 92. 8) Belig. Poesie p. 288. — Pinsker לקוטי p. 122 bemerkt zu dem Acroit. אולי הוא אחד עם ר׳ אהרן בן ר׳ ישועה: אני חבר etc.