Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1896-09-01 · 5 (September-Oktober 1896) · p. Seite 134

134 [כי בניהם לא ידעו היום טוב ורע בתורתנו, ועתידה חורה שתשתכח מהם בכל [מבל כל וש״ש מתחלל, ונכסי ב״ב כלים יותר מבצחוק (S. 25). Alles dies beruht aber auf einer missverstandenen Stelle in dem für unsere Frage übrigens charakteristischen Gutachten de Modena’s, in welchem er mit einem Eifer, der einer besseren Sache würdig wäre, für das Aufheben des von Seitens der Gemeinde ergangenen Spielverbotes eintritt (Lampronti, פחד יצחק s. v. חרם שלא לשחוק). De Modena selbst nennt seine Leidenschaft, Karten zu spielen, חטאת יהודה und berichtet mit Bedauern: גם עתה לעת ערב בן ס׳ לזקנה ובתוקן» המגפה וצרות יום י״ז בתמוז שצ״א נכנסה בי רוח חיי יהודה) שטות וחזרתי לצחוק bei Geiger p. 16b). Es ist ihm gewiss nicht eingefallen, dass nach 265 Jahren jemand aus seiner ,,Sünde“ eine Tugend machen und zu seinem Bekenntnis hinzufügen wird: ובשביל צרות של כלל ישראל, היד, הנקל לריא״ם לצחוק אפילו בי״ז בתמוז (S. 26 Anm. 1)! In Kap. IV •־־־ die Arbeit zerfällt in XXII Kapp. — wendet sich Verf. נגד משטיניו (של ריא״ם) ע״ד עסקו בקבלה וסגולות וקמיעין והוא בעצמו לא האמין בהם, doch weiss er nichts weiter vorzubringen, als einige Citate, welche die bekannte Thatsache bestätigen, dass de Modena sich nicht frei halten konnte von dem Glauben an den ]Einfluss der Planeten auf die Schicksale der Menschen; keinesfalls aber wird hier die Berechtigung des Vorwurfes widerlegt, dass er, ein Feind der Kabbalah, für Geld auch קמעות geschrieben hat. — Ebenso ist es verlorene Mühe, in de Modena’s ״Biti“ ein grosses Verdienst um das Judentum zu suchen. Schon der . Satz הלחץ הגדול.. ירד הדר רוחם ויקר נפשם עשר מעלות אחורנית והסירו כמעט את עדי רוח צדקה המרחפת עליהם מהר חורב (Blti, Bubins Uebers., II, 5,8), der eine Unwahrheit enthält, die de Modena an einer andern Stelle in noch schärferen Worten wiedergiebt (הבונה zu Nedarim 66: וכן עם ישראל כמו כן "נעים הם במדותיהם נוטים ליופי המעשום אלא שהעניות ודלות הגלות המר והנמהר מנוולתןולא הניחלהם מדה טובה"), zeigt wie weit die ״Unparteilichkeit“ eines Mannes gehen kann, der offen heraussagt: כתבתי בלי משא פנים״ לבני עמי כאלו שכחתי בעת הכתיבה, בי מילדי העברים גם אני“, ferner: לא״ יגעתי להצדיק אותם בטוב טעם ודעת ולהצילם מכל לעג ושטנה“. Ulan muss sich der Sitten u. Gebräuche der Juden nicht schämen, um das Urteil Grätz’ zu unterschreiben; die bissige Bemerkung des Verf. (S. 57) wird diese Wahrheit nicht aus der Weit scharfen. — In seinen Werken zeigt sich de Modena als entschiedener Gegner der Talmudisten. Er erklärt: “מנתינת התורה ואילך.׳אין לחדש בה דבר כ״ש שלא יחולו ידי ב״ו במעשיו יתברך" (vgl. die richtige Auffassung dieser Worte bei L. S. 96); in demselben Sinne schreibt er: באלו לא ראה יה ולא הבין אלהי יעקב העתיד להיות בדורות״ קול סבל) “הבאים ויבאו האנשים לתקן תורתו p. 64). Danach ist es verkehrt, wenn Verf. annehmen will, dass de Modena den קול סבל nur verfasst habe, um die Talmudisten im שאגת אריה verteidigen zu können. Selbst wenn dem so wäre, hätten die Talmudisten Grund genug, ihm zuzurufen: "לא מדובשך ולא מעוקצך“. Aber es liegt näher anzunehmen, dass de M. bei Abfassung seiner letztgenannten Schriften von seinem Grundsätze ausgegangen ist: “אצלי הטענות תשובות, והספקות תדוצים בקיום ההתנגדות״ קול סכל) p. 14). Wenn also Lüzzatto (אגרות p. 998) von de M. meint "שהיה שונא המשנה והתלמוד יוחד מדןקראים והיה רעפורמיסט יותר מגייגר“, so können wir das durchaus nicht ,mit L. (S. 46) ein משפט מעוקל״“ nennen. — Wir wissen, wie de M. gedacht; aber hatte er auch den Muth, sich zu seinen Anschauungen offen zu bekennen? L. antwortet allerdings (S. 34): הארי זה לא היה כשועל היושב ומצפה בחורבה־ בשעה שהוא רואה אדם״ לאיזה צד יברח, כי לבו לב האריה לא;חת מפני כל, והוא עמד בפרצות והרים בשופר קולו“. Aber schon S. 35 wird, dieses mit solcher Bestimmtheit ausgesprochene Urteil abgeschwäch!;, indem erklärt wird באמת לא נתן״