Hebraeische Bibliographie · 1865-07-01 · No. 46 Juli-August · p. [Seite]

93 Von den häufigen Citaten aus Avicenna’s Kanon und den meisten philosophischen Schriften des Aristoteles (wahrscheinlich nach den in’s Hebräische übersetzten Bearbeitungen des Averroes) hebe ich nur folgende zwei hervor: הח' ארסטו בס' ב״ח מאמר י״ח(?) והוא האחרון (Bl. l£3b unten); sollte dem Schreiber das XIX. Buch nicht bekannt gewesen «fein? יתבאר מדברי הפילוסוף ארסטו ופידפיריוס ס [צ״ל בס'?1 המביא בי 14) השחוק סגולה באדםGb.) Das Verhältniss der Bearbeitung des Abigdor zürn lateinischen Original bin ich leider nur durch die Vergleichung mit der vorläufig anonymen Uebersetzung zu beurtheilen im, Stande. Hiernach hat Abigdor den Commentar des Gerard mitunter bedeutend gekürzt, aber selbst Vieles hinztfgesetzt, abgesehen von den erwähnten ganzen Kapiteln des Razi’schen Textes, die schwerlich von ihm herrühren. Ich muss, mich auf wenige Details beschränken. Um bei den Kapitelüberschriften zu beginnen, so hat Abigdor sehr oft eine hebräische oder auch arabische yor der lateinischen des Gerard; z. B. I, 1Ö (A. Bl. 31): בחולי הכויצה די אשפשמו — inwieweit* diese aus der benutzten hebr. Uebersetzung des Razi stammen, bin ich jetzt nicht im Stände änzugehen. Es findet sich aber auch umgekehrt I, 14 Bl. 46 ברבמאש די קטארו , wofür M, 78b.: בנוילה נק' קטארוש; auch נויולוח (über letzteres vgl. fremdspr. Elemente S. 16,- Catal. Lugd. p. 33Ö). Circa rubricam übersetzt er דאוי שתדע בביאור ה ר ובר י ק א, Nötabme ראוי שתדע (nicht רק שמור, wie im Catal. Lugd. p. 286). Eine andere in E. häufige Abbreviatur עדר ist in Ä. meist vollständig geschrieben עוד וכר ראוי. In den Erörterungen des Gerärd heisst es z. B.I Kap. 4 gegenEnde M. Bl. 36: הנה ראוי אל ר.סספק*ל6פק ולשאול השאלה ולומר הנה דברי ראוי סוחרים וה את וה אמד בחחלח . הפרק; שיוקוו משני עורקי הצואר ועתה אמר שיוקור מהרגלים אענך כיי השני מאמרים עורקים; Ä. Bl. 20b.: (so) 1יש לשואל שישאל מדוע צוה עתה עשיית ההקוה מהצפן ומהחוטם, ובראש וה ד/פרק צוה עשייתה מעורק אחורי האוניכם ומהספליקא. התשובה היא כי שני המאמרים הם־ אמחיים; in Ä. sollte nach מדתרגלים wohl npch ומהנחירים folgen, wie aus Razi vörangeht. Sonderbar ist folgende Variante I, 14 Bl. 81: (4ft)_ ווהו סגולת ג׳יראבס המבאר ויאתיק , Ä. 47b;: ווה מנסיונות גלינו! *—Die Zusätze Abigdor’s strotzen nicht von Citaten, wie die des אלי*ה$ er nennt z. B. ebenfalls גואן שטומאן Bl. 88 n. 70, wenn diese Stelle ihm angehört; mehrmal beruft er sich auf die Draüs seines, wie es scheint, jüdischen Lehrers (הרב רבינו Bl. 98b Kap.. 78, E. 70 gegenEnde, 103 מנהג רבינוb, 104b Kap. 80, E. 71), auch auf einen Geistlichen (אלה ההרכבות אוכור בעד הגמון K. 14 B1.47). Die (Station dfes Jo. Damascenus zu Ende (Catal. TMgd. 286) lautet: כשיתחדש ביר או ברגל וכו' אמר ראוי שתשאל החולד־־! כי לפי דברי יוחנן . מדמשק הרופא אין ראוי שיתעצל לדרוש ולחקור כפי היכולת Es wäre noch schliesslich zu erörtern, wie sich die Zusätze in beiden Bearbeitungen zu einander verhalten. Ich begnüge mich mit der Hinweiflüiig auf Kap. 14 Bl. 47b: קושיא איך אטרראוי שישתדל להביא העטוש וכבר אמר •גלינו בפירושו לס׳ הפרקיס מאמר ב, מא״ם בספר שלישי מקאנון אופן ב' בפרק. רפואת המילה שהעטוש יזוק . התש נבח שטרם הבשול יווק העטוש ... Dem entspricht die pedantische Erörterung hei M. Bl. 81: