Hebraeische Bibliographie · 1861-11-01 · No. 24 November-December · p. [Seite]

153 Huschenks (III. S. 118) in der Thal in dem von Mai edirten Cälal. unter 408 (p.502) von einem der Assemani beschrieben ist, aber dort liest man einigermaasen richtiger: Ausciahteffius 37) und Maskuiah18). (Forts; f.). .1847 Hebräische Drucke zu Wilna seit .(126 .Mitgetheilt v. J. Benjakob (Forts, v. S .1853 255לקוטי צבי. •9®׳עץ• חיים (הנ״ל 235.257 .(N כרך חמורה ׳(להשלים הש׳ס שלא נשלם סדר קדשים). 258 לוח תרי׳ד. 299 קינה פשוט וגם 12. 260וואנדלוח תרי״ד. 281קינה ע׳ט. 263סדור אר’י. 263 מחוור ע׳ט. 264 סדור תקוני שבת. 265 יום חג הולדת (שיר לניסן יאגיחעש). 266 ככור טלכים. 257חומש רש״י. 268 סדור התחלה. 269 סדור ר״ח. •270 לוח קטן. ** לעמוד על בוריו של דבר. וכיון שהרגיל עצמו אח האלהים ראה ועמד• על הכל וידע תוכן כל הדברים על בוריין ואמיתחן והבל מצוי בספרו ושם דברים נוראים ונפלאים ובתוך (עד מבחוץ) ובכל יום נעשקים מיד מלאך דומה שר של גיהנם פעם אחת וטובל (עד אותם) לתוך החומה .. כאשר בראשונה ועליהם (עד תחת) השמש וגו׳ על כי צדקתם וזכותם היה תחת השמש ולא למעלה והבן-•זה בטוב, והכת הב׳ אותם העובדים למקום כדי שיטול [שיטלו?] שכרם מיד (ומונעים• ער בחשבם, ומלוח לכבוד הבורא יח׳ בדפוס אין להם מובן פה!) כי יקבלו שכרם וכונחם .... חוששין וכו׳. הכת הג׳ הם •אותן בעלי(בדפוס: בני עלייה) מעשה וכו׳ שטחים ועושים ולאחר הכל (sic) נמשך. ואמנם כי כל כוונתם אינה כל כך (לשום ער טויום) הנהדרת ... וכל אלו שאמרנו וכו׳. הכת הד' וכו׳ ופעם אחת (וכו' ליטול אותם) להשכיבם לג״ה ... שיצילום מידם •ומחזיקים בידם ישראל ונצולים ע״י ישראל מהם (ומכניסים עד הצדיקים) אותם מאמות העולם שהם (במעלתם ..) טויום ... הזיו חלף וכו׳• — המחיצההב׳ וכו׳ היא אש (ירוקה־..) מיני (גוונים עדי בעשן האור) מעורבב (שאינו עד משם) חובות כל (המכ7..., איש איש. .) בגורן וכו׳ והכת הב' (עד בכאן) אמרו . . וסתרים נוראים וענין סור [טלאן־ח הממונה .... מאותם הכתות שזכרנו אבל איני.וכל סתריהם. הכת הג'... ומלמדים אותה על מנת לשבח לעצמכג(ואינה עד מזיו) הצדיקים ואורם ונכוין לאחר כן מחופתם (בדפוס: ונכון לאחרים, וצריך תיקון) וכמה ענינים הורו וכו'. — בכל מחיצה .. היכלות וכמה תענוגים וכו' נטעי נעט' וכו',■ נעץ דוגמא גן עדן ש׳!ט. Die Vorstellung der Seelen, namentlich jm Paradiese, als Vögel, ist eine alte; der alte Volksglaube der Beduinen lässt aus des Erschlagenen Gehirn einen, nach Blutrache schreienden Vogel sich bilden (Weil, Mubammed S.19), und Muhammed’s Lehre, dass die Seelen der Gotteskrieger sich in grüne Vögel verwandeln (das. S. 130), ist später zum Dogma überhaupt geworden. Aehnliches findet sich auch in deutschen Sagenkreisen, s. J. W. Wolfft deutsche Mährchen u. s. w. Leipz. 1845 n. 56 (Ber־ liner Jahrbb. 1846 S.848) und A. Hofer, über Göthe’s: ״Meine Mutter die Hur“ in Blatt. 2. lit. Xlnterhalt. 1844 S. 796. Vgl. auch Abr. Saba zu Deut. 22,6 (Bl. 1434־ ed. 1566). Damit hängt auch wohl die Sitte des Oeffnens der Fenster beim Tode zusammen; vgl. Schindler 9 der Aberglaube des Mittelalters, Breslau 1858 S.25.26, der nur Mücke und Schmetterling kennt. *7) Oben S. 21 A. 8; vgl. »Zur pseudepigr. Lit.“ (bald erscheinend) S.46. Weil9 Gesch. d. Chalifen n, 254 adoptirt de Sacy’s Ansichten, auf die wir zurückkommen. *•) Oben S.2ÖA.2; s. auch Hammer, Litgesch. d. Araber V, 520: ״Muskeweih.“ Ueber die Endung 8 ףןץ. auch Nicollג Catal.p.516,528. Ueber מהראריס ,מהרארגיס (13 Mtrcurius) s. ״zur pseudepigr. Lit/‘ S.31 A.10u.S.87A.12.