Hebraeische Bibliographie · 1861-01-01 · No. 19 Januar-Februar · p. [Seite]

10 - 12] נדפס מחרש ■■עם הגהה מדויקת (וחמס אשכנזית) עיי אייזק קויפטאן. מהדורא תנינא. פראנקפורט, חר*כ. 8. Ha-Jaschar von Serachja ha - Jewani, irrlhümlich R. Tarn beigelegt. Verb. 2. Ausg. 8. Fr. a. Jf., Is. KaulTmann 1860. (74 S.) [I2| [Auf dem TB• wird die deutsche Uebers., und auf dem TB. derselben der Text erwähnt, was bei der gesonderten (durch Billigkeit und Schönheit sich auszeichnenden) Ausgabe des klassischen Schriftchens zu irrthumlichen Bestellungen führt. Das liter. Vorw. der 1. Ausg. 1856 (von Kirchheim־, woraus Dukes, Litbl. XI, 534), die mir jetzt nicht vorliegt, scheint emendirt, doch ist noch nicht bemerkt, dass Saba ausdriicklich Tarn nenne und den Anfang אנא ה; הושיעה angebe (Cat. p. 2587, 8, wo 1. ןאעי? unten דורנו u* nnt. 6 Ts. Kauffm.). Der Vf. ist vielleicht Serachja Levi Anatoli (Cat. S. 2591), die Behauptung Dukes9 (93 שירי שלמה), dass A. ein span. Name sei, ist sehr zweifelhaft (vgl. Munk9 Mel. 488). Die in der Vorr. angez. Stelle aus משל הקדמוני (die w*r unserer Ausg. nicht auflinden konnten) bezieht sich wohl nicht auf ein Buch [? הישף סליחות לכל השנה כמנהג אשכנז עם תרגום ■הללנדיח ועם תפלח TIO .8 [שחרית' [אטשט׳ הריך [Selichot] ״Smeekgebeden der Nederl. Israeliten hebr. en nederd. bewerkt door L. fl. van Ameringen en fi. I. Polak. 8. Amst., Joachimslhal 1860. [13! [Es liegt uns nur TB. und holländ. Einleitung (XL111 S.) vor, welche S. VII- XXX11 den Abschnitt ״Leiden“ in Zunz’8 Syn. Poes, fast wörtlich excerpirt, ohne dieses Verhältniss auch nur anzudeuten; während es nach der Quellengabe S. 111 aussieht, als ob hier eine selbstständige Compilation vorläge. בקרובי אקדש heisst es hier.1).] שאלות ותשובות מהרב רבי יצחק בן עמנואל מלאטאש העתקתי אותם מכ’י המחבר והוספתי עליהם הגהות והערות. הגהות מרדכי .8 .ועטרת צבי אני מרדכי צבי פרידלענדער. ו וי נא, כתר {Scheelot u- Tschvbot] ״Rechtsgulachten des R. Isaak b. lMrnanael de Latas. Nach e. Autogr. aus d. k. k. Hofbibi, zu Wien, her. zum ersten Male י) Gelegentlich folgende Stelle aus Asnl&i’s Berit Olafn Bl. 101b zu § 224 des חסידים yD> welche Hr. N. H. v. Biema vor längerer Zeit uns mittheilte, als characteristisch für die Ansicht der Frommen über literarisches Eigenthum: ומ״ש מ^ל האומר דבר שסועה מפיהם הם מתפללים עליו שם ומליצים טובה עליו וכו׳ אפשר להסמיך לזה ספ׳ ירטי׳ סימן טו׳ב קורא דגר ולא ילד עושה עשר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהי׳ נבל. והנה שמעתי בשם .הרב טהרי ש יצחק ז״ל הרב המה׳ שו׳ת נאמן שמואל שפירש פ׳ זה דרך רמו על האומר חידושים משל אחרים ואומר שהוא חידשם וזיש קורא דגר ולא ילד שהוא מאסף חידושים ולא ילד ומתעטף בטלית שאינו שלו עושה עושר וכו׳ תורת אחרים וכו׳ ואחריתו יהי׳ נבל דכשאומרים החידוש משמו אין שפחותיו דובבות ע*כ שמעתי משם הרב הנו/• ואפשר לפרש בסגנן זה קורא דגר שמאסף חידושים ולא ילד כי אינו הוא המוליד, עושה עושר דלא סגי לי׳ באמירה בעלמא אלא עושה עושר במעשה שכותב ספר על שמו וגונב מאחרים. בחצי ימיו יעזבנו דבשם דהאומר שטועה מפיהם הם מתפללים עליו שם ומליצים טובה עליו, כן אם הוא אומר חידושים מצדיקים שבגיע י על שמו הם מקללים אוחו וכן אם כותב ספר וגונב הורת אחרים. אם הנהנה בכבוד חורה ניטל חייו קיו כשהוא נהנה במה שגנב חורת אחרים על כן בחצי ימיו יעזבנו. ואחריתו יבא בגלגול אחר ויהי׳ נבל ויהי׳ מזולזל כי נבל הוא ונבלה עמו, רחמנא ליצלן.