Ha- Meʾasef · 1794-01-01 · מחברת ראשונה (1794) · p. [Seite 7]

v- ( ז ) ־ אומו (צי «מגינים היו נעשים לרו? .«עור חזק) כי א& הי« - ממיל רן ע״י דם חללים וחלב גבוריס שנצח פעם אחר פעם נמלחמות רנות א5ר פשה: ל» נעווג »חור / יש לפתח על יהונתן שלא נש מעולם נמלתמה / ואז יהיה תרגומו (יער ניצופייגע ■ל ורו ק ודך) / אבל זה אינו נכון בעבור נפל העדן הנא אחריו / שטעם לא תשוב מוסב נהדיא על החרב ולא על שאול י ושם קשת הוא מאותן הדברים נלתי חיים הנאים על שני משקלים כאחל נמו שמש דוח אש והדומה / ני נן כתיב והיסה הקשת (כראשית ע׳ י״ז) והקשת אשר יהיה (יחזקאל א׳ כ״ח) " וטעם קשת דרך בלל נעבור שהוא גו^ הכלי / אמנם מוסנ לפעמים על החצים * ומעם לאנשוג אחור < ני אס לא יהיה להרובה די נח לא יתקע החץ בגוף מזרה אליו ־/ ני אם יפול לאחור / ולכן אמר שמעול© לא רפה נח יונתן במלחמה ממורך לב או מהחד / כי היה אמיץ לב נגנורים * דש לומר ג״כ טעם לא סוג אחור / שהיה רונה אל השערה ולא יחטיא / ולא היה בחץ נשוג^אחור מנקודת המערה ימין ושמאל ולפ״ז יהורגס בל״א (דאט דצו דצוט B פר5עהלטע) / והנוחר יוחר : ש&ול ויהוגהן / נמו שהיו דומים זה לזה נחייה® בהיותם שניהם כאחד נאהבים ונעימים לכריות• / היו דומים ג* כ במיתתם ולא נפרדו זה מזה / ני שניהם מתו מיתה אחת וכיום אחד / וכדי שלא יעעה השומע לאמר שמרפיוףדים נפלו / הוסיף «יד לאמור מנשרים קלו ונו, : קלו;/ אין לבארו לעדן קלות רגלים / מה שמתואר נל״א׳נשס (5לי5טיג) ני זהו בדון לאיש מלחמה * אבל הטעם לערן מהירת העשיה / שי מהר, הגמר להכות מנה רבה שוק על ירך מנה אחר מנה / ויתואר זה בל׳/א (בהע«דע) " ואמר מנשרים קלו על פי הנחת (חנקוקא׳ח׳) משר חש לאכול /. בי כן דרך, הנשר ממהר לעוף מחס השמים על טרפו בארן בנתיצה, רבה חבלנישכס / ע*י השלל הרב שהניא לארצו " ואמר למות ישראל שתבנינה נגד אמרו למעלה שננות פלשתים תעלוזנה ׳ כי כן היה המנהג בימי® הקדמונים שהנשים יוצאות במקהלות כן לשורר כן לקונן " ומה מאוד ידע המשורר את תכונת־ל3 הגשים בתתו טעם לבנייתן / בעבור שלא יוכלו עוד לקשט, / ■ , עצמן