תלמוד לשון עברי

בהקדמה מתאר המחבר את ששת החלקים של סיפרו. תיאור שלי: (כל אחד מששת החלקים מתחלק גם הוא לפרקים לפי הנושאים השונים): חלק א' - "מבוא-איינלייטונג": תיאור אותיות, תנועות וטעמים (עמ' א'-לא'). חלק ב' - שם העצם: חלקי המשפט, מין דקדוקי, שמות המספר, גזרות שם העצם (עמ' לב'-צד'). חלק ג' - הפועל: סוגי הפועל, בניינים, גזרות הפועל (עמ' צה'-קכח'). חלק ד' - מיליות: מילות יחס, מילות חיבור וכד' (עמ' קכט'-קלד'). חלק ה' - שימושי הדקדוק לצורך בניית משפטים (עמ' קלה'-רב'). לאחר 5 החלקים מופיע סעיף בשם "ניתוח המלות" שכולל ניתוח אטימולוגי של מילים עבריות שונות (דפים רג'-רד'), ושני סעיפים של "תיקון והשמטה"(דפים רד'-רה') ו"תיקוני הטעות" (דף רו').

חלק א' - "מבוא-איינלייטונג": תיאור אותיות, תנועות וטעמים (עמ' א'-לא').,בן-זאב מדבר על תכונותיו של האדם, המבחינות אותו מן החיות - השכל (=יושר ההגיון, הלוגיקה); הדבור (=יושר המבטא; גרמטיקה), והכתיבה (=יושר הכתיבה; ארטוגרפיה). הוא טוען כי היהודים מוכרחים ללמוד להכיר את שפתם העברית על בורייה, כמו שהלא-יהודים שולטים בשפתם-הם. הנסיבות הביאו לקושי עם העברית: א) "קיום הלשון בקיום אומתה" (עמ' [4] של ההקדמה)- ובשל הגלות מיעטו לדבר בה ושכחו את השפה, כשהשריד היחידי שמשמר אותה הוא כתבי הקודש; ב) העברית אינה לשון מדוברת, והוראת העברית נעשית על ידי "מורי הילדים אשר בזמנינו ובמדינותינו (זולתי הספרדים) רובם אינם יודעים מאומה מחכמת הדקדוק" (עמ' [5] של ההקדמה). כמו כן, הריחוק בזמן ובמקום מן המקום בו היתה העברית חיה, יוצר קשיים ואי-הבנות של השפה. בן-זאב טוען כי אלה הן הסיבות שהניעו אותו לכתיבת הספר: א) יש צורך בספר דקדוק עברי מקיף, וכזה אין בנמצא; ב) יש צורך בספר שמבוסס על סדר לימוד עיקבי; ג) יש צורך בספר שבנוי על עקרון הלוגיקה של השפה, בהמשך לדרכו של מנדלסון, משה. בן-זאב מתאר את מבנה הספר שלו (ראו פירוט באצבע של שדה "תוכן עניינים" בחלונית "מבנה הספר"), וחותם באמירה כי ספר זה יהיה אולי קשה ללמוד עצמי של ילדים ונערים.