שירי תפארת ד

יוזל מוהר, שהיה אחראי להוצאה לאור של הספר, מודה למממן: "בהתנדב הגביר המפואר החכם... מהור"ר ראובן גומפערטץ נר"ו להוציא כסף מכיסו להדפסת המחברת הרביעית הזאת..." גם וייזל מוקיר תודה לגומפרץ, "איש יקר רוח, כי לא נדרשתיו ונדרש לי, לא בקשתיו ונמצא לי, מדעת עצמו קדם את פני, ויאמר אלי, אותה נפשי לעשות דבר טוב, לתת לכסף מוצא להדפיס בו שלשה מחברות השירים הנשארים תחת ידך..." אותו גומפרץ מילא ככל הנראה תפקיד פעיל בהפקת הספר. כפי שמציין מוהר, גומפרץ "בחר בי להתעסק במציה זו, להשגיח על המלאכה גם לחלק את הספרים בצאתם מן הדפוס לידי הפרענומעראנטן ולקבל מהם תמורתם את כסף מקנתם..." ההכנסות ממכירת הספר היו מיועדות, כך נראה, להוצאת הספרים הבאים. כותב מוהר: "בעד הכסף המובא מידם [של הקונים] אלי יודפסו המחברת החמישית ואחריה המחברת הששית".

הוצאת החלק הרביעי (והחלקים הנוספים) של שירי תפארת התעכבה, בין היתר בשל התפרקות חבורת המאספים, והתאפשרה בסופו של דבר בעזרת התערבותו של נדיב, "הגביר המפואר הקצין המפורסם כבוד מוהר"רר ראובן גומפערטץ...", אשר מימן את ההוצאה. כך כותב וייזל בהקדמתו על גילגולי ההוצאה של הסדרה: "זה שתים עשרה שנה בקשו ממני המשכילים בעלי חברת המאסף לתת אל ידם שירי תפארת אלו שחברתי אז, ושיוציאו אותם לאור על ידי פרענומעראציאהן, ואומר להם טוב הדבר. אכן אחרי צאת החוברת הראשנוה לאור בשנת תקמ"ט לפ"ק, לא יכלו עוד להשלים מעשיהם מאפס יד, אז נדבה רוח הגביר הנכבד והמפואר הקצין המפורסם כמוה"רר שמואל לוי... בן ... שלמה לוי חלפן ז"ל והלוה להם כספו, והדפיסו גם החוברת השנית והשלישית... אחרי כן נפרדו בעלי חברת המאסף הנ"ל ונסעו מזה, ומאז שבתה המלאכה ימים רבים אין דורש לה, ואני זקנתי ושבתי, לא אוכל עוד לצאת ולבוא כמלפנים ואמרתי נואש." (עמ' 2)

יוזל מוהר, שהיה אחראי להוצאה לאור של הספר ולמכירתו, הזמין את המעוניינים לרכוש עותק לפנות אליו: "הן אותם שבאו על החתום וקבלו כבר שלשה המחברות הראשונות, הן אותם שלא באו על החתום וקנו הראשונים בכספם, שברצונם לקבל גם את המחברת הרביעית הזאת, מידי יבקשוה. והגרים במקומות אחרות אשר יבקשו את הספר הזה ייטיב בעיניהם לכתוב אלי פאסט פ'רייא." מדברי וייזל בהקדמתו עולה כי אילולא נטל מוהר משימה זו, היא היתה אולי נופלת על כתפיו של המחבר עצמו. שכן וייזל מודה למממן הספר על שהשיג עבורו את עזרתו של מוהר, אשר "קבל על עצמו להשגיח על הדבר להכין כל הצריך אל המלאכה, ולקחת תחת ידו הקונטרסים בצאתם מן הדפוס, ולהמציאם לידי החתומים עליו, כי לא אוכל לשאת את המשא הזה עלי". (עמ' [3])

בפתיחת הערותיו בסוף הספר כותב וייזל: "כל מבין בשיר, כשיראה שירי תפארת הללו, ויבין כי אין מגמתנו בשירי כבוד כאלו לשעשע זולתם במליצות ערבות לקוראיהם, בצחות הלשון וביופי המאמרים, אבל כל הנאמר בהם הוא בעבור תת דעת לבני גילי להבין בספורי התורה, ולקשר (בקרסי?) המליצות מאמריה הקצרים, ומה שראוי להתבונן בהם, עד שיכנסו דבריה בלבו של אדם, כי ההספות שהוספנו בכל ענין וענין, והדברים ששמנו בפי המדברים, כלם יסודתם בתורת ה', ורק הרחבנו הדברים שקצרה בהן התורה, והניחם לכל משכיל להתבונן בהם , וזאת עשיתי גם אני. ובטוח אני ש הקורא המשכיל תסכים דעתו לדעתנו שכפי מה שכתבנו או קרוב להם כן התגלגלו הדברים, ולכן כל כיוצא באלה לא אתעורר עליהן בהערות הללו, רק אב אר פה מקצת מקומות סתומים שבחוברת הזאת, והן המקומות הנוסדים על פי' חדש שחדשנו במקראות התורה, ולפי שלא פירשו כן המפרשים ז"ל שקדמוני, נעלם ענינו גם מן הקורא המשכיל, ועל ידי ההערות שאציע פה יבינו במליצת השיר ועל מה יסדנו דברינו."

וייזל מברך את גומפרץ על שמצא לנכון לממן את הוצאת החלק הרביעי של שירי תפארת , וגם מודה לו על שאיפשר ליוזל מוהר לעבוד בהוצאת הספר. "גם בזה הטיב עמדי, בתתו לימיני את ידיד נפשי הקצין התורני המופלא הגביר הנכבד מוה"רר וזל מוהר נר"ו, אשר בטוב לבו קבל על עצמו להשגיח על הדבר להכין כל הצריך אל המלאכה, ולקחת תחת ידו הקונטרסים בצאתם מן הדפוס, ולהמציאם לידי החתומים עליו, כי לא אוכל לשאת את המשא הזה עלי, גם הוא ברוך יהיה, וזכות הרבים תלוי גם בו." וייזל מודה גם לנדבן נוסף, שהביע את רצונו לממן את הוצאת הספר: "הרבני מוהר"ר יעקב נר"ו קאממר אגענט של הדוכוס [כך!] יר"ה בברוינשווייג בן הקצין המפורסם פ"ומ התורני מוהר"ר ישראל ביא נר"ו, גם הוא בהיותו פה בקיץ העבר, בא אלי מדעת עצמו, ודבר ברוח נדיבה, גם התנדב בטוב לבבו לתת לכספו מוצא להדפסת חלקי שירי תפארת הנשארים, ולולי קדמו הקצין מוהר"ר ראובן... ככל אשר יצא מפיו היהה עושה..." (עמ' [3-4]) על התנהגות דומה מודה וייזל גם לשני אנשים נוספים תושבי קופנהגן, מאיר הויזן ומענדל ליידסדורף: "האלופים הנכבדים והקצינים המפורסמים משכילים ויודעי דעת" הללו, "גם הם מדעת עצמם וברוח נדיבה קדמו פני, ובמכתבם שאלו ממני על דבר הכ"י אשר עודם תחת ידי, מה שמותם, ואם רוצה אני להוציאם לאור... ורשמתי שמות הכ"י הנ"ל, ואמרתי מי יתן אם רק יודפסו בתחלה שלשה חלקי השירים וכרך שני מס' המדות, שיש חתומים עליהן, והשיבו טוב הדבר... אבל טרם בא מכתבים זה אלי, כבר נגמר הדבר..." (עמ' [4])