ראשית למודים ב

"מבוא הספר", עמ' [7-11]: וולף, יוסף החתום על מבוא זה, מגדיר בו את המונחים "טבע" (כל יצירי הטבע, כוח הטבע=אל, תכונות יצירי הטבע); "חכמת הטבע" (חקר/לימוד הטבע ופיסיקה) שנחלק ל-3 תחומים: 1. "ספור הטבע"(=נאטורגעשיכטע=דומם, צומח, חי, מדבר). 2. קורות הטבע - התפתחות יצורי הטבע. 3. למודי הטבע (=פיסיקה, הכרת הכוחות הפועלים בברואי הטבע), שהם יוצרים את "תולדות או מראות הטבע" (=תופעות טבע כגון, גשם, שלג... ברקים, רעמים וכד', שנגרמות על ידי חוקי הטבע הנצחיים "חקות הטבע", כגון, כח הכבידה. "מלאכת הכימיא" היא תורה העוסקת בהרכבם של החומרים הדוממים. "הנדסה והשעורים" (=מתמטיקה), שהם הבסיס למדע. וולף טוען כי הכרת הטבע נעשית על ידי חושינו, והוא אף מגדיר את ההבדל בין המתודה המדעית של ה"בחינה" (=תצפית, התבוננות) ולבין המתודה המדעית של ה"נסיון" (=ניסוי). כדי לסייע לחושינו להכיר את הטבע, פיתחו חכמי הטבע כלים שונים. הוא מתאר את שיטת עבודתו של החוקר כאינדוקציה - הסתכלות על פרטים והגעה להכללות, אך טוען כי בחקר הטבע ישנם נעלמים רבים, ולכן רבו ההיפותזות השונות, שחלקן חסרות יסוד ואחרות מוסכמות ומתקבלות על הדעת. וולף מתאר את התהליך שעבר המדע במהלך הדורות, כמעבר מעיסוק בסיבות, להסתכלות במה שנמצא ובעריכת ניסויים, ולכן המדע התקדם מאוד אל האמת. הוא מבחין בין "חכמת הטבע הכוללת" (חקר כוחות הטבע הכלליים) לבין "חכמת הטבע הפרטית" (חקר המאפיינים הפרטיים של ברואי טבע שונים). וולף אומר כי ספר זה מתרכז ב"חכמת הטבע הכוללת", שיש בה תועלת לתלמידים.,וולף, יוסף אינו חתום על ההקדמה, אך ניתן להבין ממה שכתוב בה כי הוא כתב אותה.