קול מבשר משמיע שלום

ישנו טון מאד פסימי בדברי המחבר בנוגע להתקבלות השיר (ובכלל בכל הנוגע להתקבלות ההשכלה בקרב תושבי אמסטרדם - ראו דברי המחבר בהקדמתו בנוגע לשלמה דובנא, שהובאו בחלון "פרטי יוצר הספר", לשונית "קשרים", שדה "קשרי ידידות..."). כשהוא פונה אל יעקב ששפורטס, אליו מכוונת ההקדמה, הוא כותב: "האח יקר לי, יעקב אהובי! לכה נא איעצך, ואגיד לך מה יהי' אחרית ודבר השיר השלום הזה בבואו תוך קהל עדת בני ישראל. גם כי יחנוני בני חיל המשכילים בלה"ק ויהללוני בשערים קולם לא ישמע למרחוק, מרוב צעקת כסילים ותשואה מלאה כסיר ירתיח, קול ההמון רגז ושחק ואין נחת. זה יאמר אין לי חפץ בו, כי לא ידעתי ממנו דבר. וזה יאמר נבחר כסף משיר, ועשה שבתך ממנו. ורעים מכולם אלה הבוערים המתחכמים - ואין חכמה, המתבוננים ולא תבונה להם, כי יגידו: השיר הזה לא הוד ולא הדר לו. יען לא נמצאו בו דברי כתובים הנשמעים לשני פנים, ואין נקוד וטלוא בככת'בים... על כל הרעה ועל כל התלאה הזאת יבהל לבב המשכילים ודורשי חכמת המליצה הוסגו אחור . אנא ה' פקח נא את עיני האנשים ויראו!" את השיר הוא מעניק לאותו יעקב ששפורטס, ומעמיד אותו כשופט לגבי השירר ("אתה השופט בצדק גם את אחיך ואוהביך תרשיע... כי ישגו"). אך חשוב לו גם לקבל את ההוקרה מאת המשכילים בברלין: "אתה אלופי ומיועדי ידידי ורחימי! קחה נא את השיר השלום הזה, כי לך הבאתיו למנחה, וכי תחון ותרחם אותו ותאהבהו ישמח לבי גם אני - הלא בני הוא וגם ילדתיו. אהבתי כי ידעו כל יושבי העיר, וגם יושבי עיר מולדתי ברלין המלאה חכמים ושרים כחוללים, ידעו ____ באהבתך ורום לבי וגבה מאד ובגאותך שחקים ארכב ואעוף."

נושא שמעסיק את המחבר בספר זה הוא <ins>המליצה בלשון העברית</ins>. בין היתר, הוא מבקר את היעלמותה של המליצה מן העם ושיבוש השפה העברית, הרווח לדבריו בימיו. הוא מבקר מגמות נפוצות בנוגע לשימוש השפה העברית. בפנייתו אל יעקב ששפורטס בתחילת הספר כותב: "כמוכם ידעתי גם אני, מה רבו היום עלגי לשון ואין בינה המתפרצים לעלות הרי השיר והמליצה ואיש איש מתנשא לאמור אני אמלוך בראש ההר הטוב הזה ולנו בגבעה או ברמה... אמנם שבתי ואראה איכה אלה המליצים לצים והשרים שורים יתעו את רוח בנינו... טועים ללמד לבני יהודה לשון ומליצה גם עקבותיה ושביליה להם לא נודעו, חוקות הדקדוק לא ידעו, לשון למודים לא שמעו, ואופני מליצה העברי' לא ראו, על כן אור לא נגע להם ובשפתם אופל ולא סדרים. הוי הקוטפים אנה ואנה מקראי הכתובים ויחברו אותם בחזקה ויאמרו לדבק טוב הוא, והי' כל הנשאר בציון והנותר בירושלים, לא ישמע ולא יבין כי ידברו אליהם. כל עוד נרבה לכתוב מקראי הכתובים, כן ירבה וכן יפרוץ תהלתינו ושפתינו אתנו מי אדון לנו..." <ins>בלשון פולמוסית</ins> אומר: "אל תאמינו לאלה המתעים, כי גם המה תעו. נחלת המליצה רבה וגדולה ואין ערך אל הודה ויפיה... <ins>לכו בקשו ודרשו נא מעל ספרי תנ"ך מערכת המלים ומענה לשון</ins>, התבוננו נא איך העתיקו המה הקדושים אשרר בארץ מחשבת לבבם ויתנו להן תבנית..." שיר זה של פרידריכספלד עוסק בענייני <ins>פוליטיקה</ins>. לאחר תיאור רעות המלחמה והכמיהה לשלום, באים דברי תהילה ושמחה על השלום שבא לארץ. בשיר הוא מביע הזדהות עם משאלותיו של העם ההולנדי לחדש את פעולת הסחר הימי שלו (בעקבות המלחמה נגד אנגליה וספרד (לצד צרפת)). "ועתה חזק ואמץ עם נאמן/ שלח אניותיך קדמה וימה/... שוב בטח, והתענג על רוב שלום." (בית כג) המחבר <ins>משבח את נפוליאון, ומהלל את צרפת על השוויון שהעניקה ליהודים</ins>: "בשורך היהודים האומללים/ הן אז גם את בריתך יעקב זכרת/ ותאמרי: אל לכם פחים חחים/ אמנם שבו אתנו שבת אחים." (בית יד)