ספר זמירות ישראל ב

על תהליך הוצאת הספר כותב "המדפיס" שבתי מיאנוב בעמוד האחרון (תחת הכותרת "התנצלות המדפיס"): "נא אל יאשימו אותי האישים הנכבדים אשר מלאם לבם לחתום על הספר הזה (זמירות ישראל), על אודות המשך זמן רב אשר עבר מיום החילותי להדפיסו עד עתה, לאמור נרפה אני ממלאכתי זאת או כיושב בטל או כפונה ועוסק במלאכה אחרת. ואף כי לא קבלתי ולקחתי שום מחיר מקודם, ואין להם עלי תלונות ממון, מ"מ לא אהבתי להיות בעיניהם כמתעתע שאינו עומד בדבורו. לכן הנה באתי עתה להנקות ולהשבע בחיי הכותב כי כל ישעי וכל חפצי רק למלאות העבודה הזאת אשר יקרה בעיני, ואין זה כי אם הטרחה הרבה מאד, אשר לא נהיתה כמוה בדפוס עברי מעולם, כאשר יבין כל משכיל במלאכת ההדפסה וסדור האותיות, היא האריכה למעניתה..."

ר' צבי הירש מברלין, בהסכמתו, ציין כי שבתי מיאנוב, מי שהביא את הספר לדפוס ויזם ככל הנראה את הדפסת הספר, ביקש "לרות נפשות הצמאי' לדעת צחות ס' תהלי' בלשון העמי' אשר אנחנו חוסי' בצלם לדעת מה יעש ישראל להשיב חורפינו (?) דבר, השמים עלילות דברים בשנותם את טעם הס' הנ"ל לפי דרכם". על כן, הוא העתיק את תרגומו של מנדלסון "בגופין שלהם, לגופין שלנו". בנו של ר' צבי הירש, ר' שאול לוין, שיבח בהסכמתו את מנדלסון על תרגומו, אך הוסיף הערה המעידה על קהל היעד שאליו ביקשו לפנות עורכי הספר: אמנם תרגומו של מנדלסון יקר לכל אדם, "אלא שאינו שוה לכל בני פולין ואשכנז בהיות רבים לא ידעו לקרות כתב העמים על כן התעורר האלוף התו' כ"ה שבתי במו' דוד מיאנוב לכתוב הפרוש ההוא בכתב אשורי..."