מאמר מגיד חדשות

נראה שוייזל מפציר בקוראיו - או ליתר דיוק מנסה למצוא מבין קוראיו מי שיטול על עצמו אחריות ויעשה מעשה שעשוי להיות גורלי עבור עם ישראל: "אמר המעתיק אם אמת הדבר שנמצא דברי הימים עברי כזה ליהודים אשר בקושין ושעד היום יש בידם הספרים הנזכרים בקצור ד"ה זה, כמה תגדל חובת כל איש חכם לתת לבו על הדבר הזה, לעשות מאהבת בקשת האמת מה שיש לאל ידו לעשות, הן בעצה הן בפועל בעבור השג ספר ד"ה אשר לאחינו בקושים, וביותר להשיג העתקה נאמנה מכל הספרים אשר בידיהם, לא שמעתי מעולם דבר גדול כזה, כי אז נראה אם ספר תורת משה רבינו שבידם מסכמת בכל עם ספר תורה שלנו, לא אוכל לפרוט הטובה הגדולה שיגיע מזה לישרי לבב בכל פרטיה, כי אם תסכים בכל עם אותה שבידינו, תהיה לאות לבני מרי האומרים שבבית ראשון נשכחה התורה מישראל ונאבדה מתוך הקהל... ואין ראוי להעלות על ספר מה שאומרים בעלי ריבנו על עזרא הכהן, ושאין התורה שבידינו כמו שהיתה מלפנים... אע"פי שנוכל להראות מצד השכל כי תהו המה, עוד כעשן יכלו, אם יגיע לידנו התורה שהיא ביד היהודים מגלות שלמנאסר... וכן בענין המחלוקת במלא וחסר ובקרי וכתיב..." (עמ' כ) ושוב מוסיף: "אם אמת הדבר הנאמר בקצור ד"ה זה, לא לכבוד יהיה לבני ישראל, אשר השיבה ידם לחקור ולדרוש בענין זה, ולשאוב האמת ממקורו וממקומו, ולא שמו על לבם לעשות חסד זה עם בני הגולה הנתלים על שבר בית יוסף... להודיעם כי עוד עמק העכור יהיה לפתח תקוה, באשר רבים מהם האובדים בין העכ"ום, עוד לבם לב ישראלי, ואמרים בני ישראל אנחנו, ורבים מהם עד היום הולכים בדרך ה', וספר תורת ה' אתם..." (עמ' כט). קריאה ישירה עוד יותר יש בסוף ה"מאמר", שם הוא פונה ליהודים אשר יושבים במדינות שונות באירופה ולהם מהלכים בארצותיהם: "כל איש ישראל אשר השיגה ידו לשאת ולתן עם אחינו היושבים בקושין, ודורש מפיהם האמת בכל פרטיו ויגד לנו הדברים באר היטב, תבוא עליו ברכה, כי מלאכת ה' הוא עושה, ומה נקל הדבר הזה לעשותו למקצת בני עמינו אשר להם יד ושם בחצרות נכבדי ארץ הוללנדי, כי אם הנכבדים האלה ידברו באזני ראשי ומנהיגי האניות, וגם יכתבו לנכבדים מכיריהם באי סילון ובחוף מאליבאר שיחקרו על הדבר הזה... עשה יעשו ויצליחו. וכן נכבדי היהודים שבאינגליטירי..." וכן הלאה. (עמ' ל)

וייזל מבכה את חוסר הידע השורר בקרב היהודים ומדגיש את החשיבות של לימוד מקצועות שונים, וכאן במיוחד מדגיש את <ins>הגיאוגרפיה וההיסטוריה</ins>, כמקצועות "שהן צריכין והכרחים לנו גם להבנת דברי התורה והנביאים": "לא לבד שחסרו החכמות הצריכות לבינת לב ולעומק הדעת, כמו המדידה והמספר והתכונה וחכמת הטבע ועל כלם חכמת הנפש, אב גם הידיעות שהן למטה מהן, והן אותן שאינן צריכין לבינה יתירה, ומצד אחר עולות על הראשונות בעבור תועלתם והשתמשות האדם בהן בכל רגע, כמו תכונת הארץ וגבולותיה שהיא הגיאגראפ'י, וספורי הדורות איך נשתלשלו הדברים דור אחר דור, שהיא ההיסטאריא". (עמ' ב') וייזל מהלל את התנ"ך כספר ההיסטוריה הראשון והנאמן. הוא משווה את ספרי הנביאים לספרים שכתבו לא יהודים, ומדגיש את יתרונם כספרים המשקפים ביתר נאמנות את קורות העבר: "הנביאים היו ברי לבב וידיהם אמונה, לא הוסיפו ולא גרעום על המאורע, ולא שנו בו דבר לא מאהבת אדם ולא משנאה לא מבצע או מפחד, <ins>כאשר יקרה במעשה הדיוטים</ins>". (עמ' ג') וייזל קושר את החקירה בעניין תולדות היהודים וגורלם של עשרת השבטים עם האמונה בתורה ועם הוכחת צדקתה: "ואם הם [חכמים לא יהודים] נותנים לב על הדבר הכלול במכתב הנ"ל, ומשתוקקים לעמוד על ברור הדבר בכל פרטיו, כל שכן אנחנו בני ישראל שהדברים נוגעים לנו ולתורתינו..." (עמ' ח') מבחינתו, הסיפור שהגיע לידיו על היהודים שנמסרו על-ידי שלמנאסר מלך אשור כ"מנחה" למלך תימן, והגיעו לאחר דורות רבים להודו, מוכיח את אמיתות התורה. "ממעשים הנזכרים בד"ה הזה, ראינו שנתקיימו יעודי השם שיעד עלינו בתורתו, כי אמר ... [כאן מביא וייזל פסוק מדברים ד' כ"ט] כי ראינו שבעבור עבדו ישראל אלילים בשבתם על אדמתם, הפיץ ה' אותם בעמים, כי באו אל חלח וחבור ואל ערי מדי לתימן ולהודו, ומשם גם לארץ סינים... ובקשו לאחוז באמונת השם..." (עמ' כב).

לטקסט אותו תרגם וייזל לעברית ופירסם בתוך ספר זה ישנה היסטוריה משלו: איש בשם ריץ , דרשן בעיר האג, מצא את הדברים בתוך כתב יד של אחד הפקידים ב"קומפני האללאנדי השולחים אניותיהם לאינדיא המזרחית, ושמו מארצעלוס בלעס , איש נכבד ומשכיל, ובטבעו חוקר ודורש לדעת הדברים על בוריין, ורשם במכתביו הדברים שראה במדינות שעבר בהם". בין הדברים שכתב אותו בלעס, מצא ריץ "ראשי דברים מספר דברי הימים אשר ליהודים היושבים בעיר קושין על חוף ארץ מאליבאר שהיא ארץ הודו, אשר קבל הפקיד הנ"ל מיד יהודי שהמיר דתו ושמו פ'אן דארט שהעתיק הדברים מדברי הימים הגדולה העברית שהיא [רווח - חסרה מילה?] תחת יד נשיא היהודים שבקושין". וייזל אינו מאמין שאותו מומר ראה בעצמו את הספר הנדון, ספר דברי הימים: "(וכפי הנראה לי לא ראה פ'אן דארט האיגי"נאל הארוך, ו רק זה הקצור מצא ביד מי שמצאו ו העתיקו ללשון הולאנדי ונתה לפקיד הנ"ל)". (עמ' ח'-ט') בקשר ל שפת טקסט המקור : מדברי וייזל עולה כי הוא תרגם מגרמנית לעברית טקסט שהיה כתוב במקור בעברית , תורגם להולנדית , לאחר מכן תורגם לגרמנית (כפי שוייזל מציין, ריץ העתיק את הטקסט מהולנדית לגרמנית).