זה ספר פשר דבר

בעמוד האחרון של הספר מופיעות שתי "המלצות". האחת מאת "משה בן מענדל מדעסויא" [מנדלסון], הכותב: "בקראי בו מצאתי בהם דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת, מיוסדים על אדני התורה והחכמה האמתית, נאמרים בלי להג הרבה ובלשון צחות... ויש בהם חקירות נכבדות רבות התועלת בענינים רמים ונשגבים דברי מוסר השכל ואמרי בינה..." השניה מאת נפתלי הרץ וייזל. על הספר הוא כותב: "ויישר בעיני מאד. ראיתי כי בתום לב ידבר וישם פניו להבין דבר לאשורו בדרך הפשט, ולשקול כל מלה ומלה בפלס דעתו לפרש אותה כפי משפט הלשון, זה השער יבוא כל משכיל לחקור [__], וזאת חקת כל דולה תבונות ממים עמוקים... נא עשו אדני כסף להקים עליהם עמודי חכמה אשר חצב, למען יחזק בתורת ה'...". המלצתו של וייזל כוללת גם דברי מליצה: "ריע! ... יקרת בעיניי איש סופר נעמת לי דובר צחות...מי יתן שומע לי תערב עליו מליצתי כי אז תבקש ספרך...איש אל אחיו יאמרו קומה ונחזיק בו קציני עם וגדוליו הבו לו ברכה תרוה נפשו השוקקה כאפיקים בנגב קנו במחיר חכמה קחו מוסר ואל כסף". וחותם: "פה דובר לכבוד דמחבר נפתלי הירץ וויזל".

המחבר בהקדמתו מבקר חלק מן הפרשנים הקודמים של ספר איוב, אשר הלכו בדרכים עקלקלות, "להוציא הכתובים דברי אלהים חיים, ממשמעותם... הסבו עיניהם מדרך האמת". לעומתם מבקש הוא ללכת "במישור ואראה על הכתובים כאשר המה אותם לפרש כפי משמעתם, לא אטה ימין ושמאל, ו<ins>לא ארצה לבאר בדרך דרוש רמז או סוד, כי אם בדרך פשוטו</ins>, כי עודנו נעלם הוא מאנשי דורינו זה, ואחזיק בדברי חז"ל, אין המקרא יוצא מידי פשוטו... ובכל מענה ומענה <ins>אבאר מלותיו ראשונה</ins>. ולהרחבת ביאו' <ins>אבחר לשון העמים הידוע לנו</ins>, ורחבת ידים עמנו, אין איש נעלם ממנו. ובתכלית המענה אעשה מסגרת טפח סביב, ואכלול אותו בכליל דבריו... ובכל מאמצי כחי אשוה את המשמעת עם הדרש שדרשו הם ז"ל, שלא יסתרו זה את זה, וכל מה שלא אוכל אעזבנו על פשוטו...". באמצעות פרושו, מבקש המחבר, בין היתר, להנחיל את השפה העברית, ולשם כך הוא מביא לעיתים קרובות את פירוש המילים ה"קשות" בהן הוא משתמש, בגרמנית באותיות עבריות.