האמונות והדעות

קהל היעד העיקרי על פי וייזל, שכתב המלצה לספר: 'אנשי מחקר' שהתרחקו מן הדת. אמנם יקראו בו גם משכילים שאמונתם איתנה: "מקצת בני אדם יראי ה' אוהבי המחקר, אשר שקלו על מאזני דעתם כל דברי תהפוכות ודברי און אשר מעולם, ושמו בה' מבטחם... לא יזיקום דברי הספרים שכתבו אנשי אמונה, שבכל מחקריהם דבקה נפשם אחרי ה' ואחר דבר קדשו, ומשען להם יהיו, בראותם כי כלבבם כן לב המחבר". וייתכן שיקראו בו גם "מקצת בני אדם שכפי דרכם הם שונאי המחקר וההתבוננות באמונות ובדעות לא נסו ללכת באלה", אך הם "לא יבינום". אולם קהל היעד העיקרי (ע"פ וייזל) הוא אחר: "לאנשי מחקר אשר נזורו אחור, ומה' יסור לבם, אולי ייטיבו ספרים כאלה, אם יראו כי מחשבות און שגרמו להם להפיל אמת ארצה, כתובים על ספרים שחברו גדולים חקרי לב, ובכל זאת מחבריהם לא משו מיראה וחכמה. אז ערער יתערער לבם, ויבושו מגאותם, ויאמרו אולי מבטחנו שוא, ועצת שכלנו נשענו עליה הבל, ויעזבו דרכם וישובו אל ה'." וייזל מוסיף בסוף המלצתו: "כללו של דבר כל הנכנס לחקור חקירות כאלה צריך שתהיה אמונתו קודמת למחקריו, ואם אין זאת גם אם לא יקרא בספרי המחקר המכשלה קרובה אליו...". לפי בן זאב בהקדמתו: את תוצאות העיון המעמיק בספר "חקקתי על ספר לזכרון לי ו לאנשים בגילי ... לא עשיתי זה המעט מזער, כי אם להועיל בהם אנשים המתחילים בעיון , היות להם פרושי להקל מטורח ומורה דרך לגיה עיניהם מבלי הפליג ברוב ספרי המעיינים, ו לא לאנשים אשר עשר ידות להם בחכמה ובתבונה , ובכל מעשי חרש וחושב ו הם יודעים יותר ממני! אכן אל המתחילים יהיה להם פרושי זה כנגה שביב באישון חשך. אך בוזי החכמה כי לבם מרעת נבער, דברי למו כאבוקה ביד עור."